אחת האחיות ניגשה אל אלכס שהמתין מחוץ לחדר הצילום ואמרה: "הכל בסדר, הוא חטף חבטה בדיוק במקום ששם נותח.."
"איזה ניתוח?" שאל אלכס בסקרנות.
"הוא לא סיפר לך? השתוממה האחות והמשיכה : "לפני כשנה חברך נורה מטווח קצר...הוא נפגע בבטנו משלושה כדורים שלמזלו לא פגעו באזורים חיוניים...והמקום עדיין לא החלים.." אמרה בדאגה.
"אוכל לראותו?" שאל אלכס בנימוס.
"כן! בוודאי!..אבל רק לזמן קצר!" אמרה ונעלמה במסדרון הארוך.
"מה קורה?" שאל דב את אלכס בהיכנסו אל החדר.
"א..ני בסדר...מה ...איתך איך אתה מרגיש?" שאל אלכס את דב השוכב על מיטת בית החולים כשצינורית תקועה בזרועו.
" חיכית עד עכשיו?" התפלא דב.
"כן!... דאגתי לך! אני מצטער...לא ידעתי שנפצעת.." גמגם אלכס כשהוא מתקרב אל מיטתו של דב.
"אה לא נורא..אתה לא אשם." חייך דב.
"אני אשם! לו ידעתי שנפצעת בבטן לא הייתי מכה אותך!" אמר אלכס בעצב.
"עזוב אותך...יש חדש בקשר למקרה שלנו?" שאל כשהוא מנסה להתיישב.
"הפרופסור...גדי...זה שניסה לפוצץ את הכור...נמלט ונתפס למזלנו בקרבת הכור...נראה לי שהוא השתגע וניסה לפוצץ שוב את כל העולם." אמר אלכס בעניין.
"איך אנשים משתגעים פתאום?!" שאל את עצמו בקול.
"אמרו לך מתי אתה משתחרר?" שאל אלכס.
"הרופא יגיע בסביבות השעה שתיים, ואז יחליטו אם לשחרר אותי או לא." ענה דב כשהוא מגרד את פדחתו.
"בבקשה לצאת!" נשמע לפתע קולה של האחות מפתח החדר.
"טוב..אני אחזור לקראת הצהריים.." אמר אלכס כשהוא מביט במחשופה העמוק של האחות, בדרכו החוצה.
האחות ניגשה אל דב ושאלה:" אתה מרגיש יותר טוב?"
"כן! במיוחד כשאני רואה אותך.." ענה דב בחיוך והוסיף: "מה שמך?- אגב את מוכרת לי.."
"הזיכרון שלך חלש מאוד דב!" אמרה בחיוך מתוק.
"אתה לא זוכר שחקרת אותי בקשר לשני הפרופסורים שנעלמו בחדר הסמוך?" חייכה שוב.
"אה..איזה מטומטם אני...את נאדין..." אמר כשהוא אוחז בכתפה.
"נכון! אני נאדין!" אמרה והניחה יד על ידו.
"מאותו הרגע הוקסמתי ממך!" אמר דב והוסיף: "פשוט לא היה זה הזמן אז..."
"ועכשיו זה הזמן?" שאלה כשהיא מצחקקת.
"כך אני חושב..." אמר דב כשהוא מלטף את שערה בידו.
"תיזהר..." אמרה כשהיא אוחזת בצינורית האינפוזיה שכמעט ויצאה ממקומה.
"ועכשיו שכב לנוח...אני אבוא מאוחר יותר" לחשה על אוזנו כשהיא נושקת למצחו.
דב עצם את עיניו כשחיוך על פניו. לפתע חש במשב רוח על פניו, הוא פקח את עיניו במהירות...ריח של צחנה עלה באפו. מולו ניצב אדם ענק כשסכין קצבים גדולה בידו.
"מי אתה?" שאל דב בפחד.
"אני המושיע! " אמר הענק כשהוא צוחק צחוק מטורף.
" מה אתה עושה כאן?" שאל דב כשהוא מנסה להגיע בידו אל כפתור המצוקה.
הענק ניחש מה כוונתו של דב. הוא אחז בידו את אותו כפתור ומחץ אותו ברגלו הגדולה.
הסכין הלכה וקרבה אל גרונו של דב." אפשר...לדבר.." החל דב לגמגם,חש את נשימתו נעתקת.
"הרבה צרות עשית לי.." אמר הענק בקולו המחוספס.
"אנ..י?" השתומם דב.
"אתה וכל הכלבים שנכנסו אליי הביתה...למאורה..." זעק בטירוף.
הסכין הלכה וקרבה אל גרונו, חש את הלהב הקר...לפתע נפתחה הדלת במהירות.
נשמעה ירייה אחת בודדת-אז חש דב על גופו את כובד גופו של הענק.
בפתח עמד אלכס כשאקדחו מעלה עשן.
"אסור להשאיר אותך לרגע לבד.." אמר בחיוך כשהוא ניגש אל הענק וגורר אותו מעל גופו של דב ההמום.
"אוףףףףףףף איזה סירחון" אמר אלכס כשהוא סותם את אפו.
"מה קורה כאן?" נשמעה לפתע זעקה מכיוון הכניסה- נאדין וכמה רופאים נכנסו במרוצה אל החדר. נאדין ניגשה אל דב כשהבחינה בדם על גופו החלה לזעוק.
"הכל בסדר!" הרגיע אותה דב: "זה הדם שלו.." אמר כשהוא אוחז בידה בחום.
"מי זה?" שאלה נאדין כשהיא מצביעה לעבר הענק המוטל על הארץ חסר חיים.
"סיפור ארוך..."השיב אלכס כשהוא גורר את הענק החוצה.
"כל כך דאגתי לך..." אמרה כשהיא מלטפת את שיערו.
"אני ילד גדול ויכול לדאוג לעצמי.." אמר דב בחיוך.
אלכס חזר אל החדר כשהוא מתנשף בכבדות."ביקשתי שישימו לך מאבטח.." אמר.
"הבת של הענק הזה עדיין חופשייה...והיא בטח תחפש אותך! חבל להפסיד ארוחה טעימה" הוסיף בהומור.
"אני מסתלק מכאן!" אמר דב כשהוא תולש את הצינורית מזרועו.
"אתה לא הולך לשום מקום!" אמרה נאדין בתקיפות כשהיא מחזירה בעדינות את הצינורית לזרועו.
"אתה עוד חלש...הרופא מיד יגיע והוא יחליט עם לשחרר אותך או לא!" הוסיפה בקשיחות.
דב נשכב בחזרה בחוסר אונים, הכאב בבטנו עדיין הציק לו. וגופו של הענק כמעט ומחץ את צלעותיו.
