צחור ומדמם

במעוף אציל, פגיון,

חודרת לליבי ציפור לבנה, קטנה,

מפלחת את חדריי,

יקושה, היא אינה ציפור מלחמה.

ציפור שדאתה עולמות,

דמעה רגשות,

ניגבה דם אבדות,

והרטיטה אהבות.

בלאט מרסקת את חומותיי לגזרים,

פושטת את כולי,

ענווה מפשילה את ראשה,

הורגת את גאוותי.

נהדף, מתכלה,

במותה מחיה בורותי,

מזיל דמעת שלום,

פורס כנף מושטת אליך, אויביי.

כל הזכויות שמורות לרון אביטל ©
All rights reserved to Ron Avital ©