ניסיון לכתיבת שירים למחזמר - אוליבר טוויסט - חלק רביעי

בהתחלה בבית של פייגלין היה נחמד

חבורת נערים, לפחות לא לבד

אני כבר בן שתיים עשרה והם ממש לא תמימים

אבל ניתן לומר כך בערך קבלתם הסבירה פנים

בהתחלה, לא יודע לא היה לי חשק לצאת

כי רוצה אני לאגור כוחות מחדש  כעת

הייתי כבר בחוץ ומשם "ברחתי"

אני לא כל כך מהר זאת שכחתי

בכל זאת לא הרפו אמרו לי תצטרף

אנחנו מבטיחים לך שאיתנו תכייף

וגם אם בהתחלה הייתי תמיד עייף 

אמרתי להם בכל זאת איזו חלופה לי כבר יש

הלכתי איתם בחבורה

ופייגלין פיקד עליהם בסערה:

פה פלחו תפוח שם הגניבו תפוז

רק אל תסגיר אותנו, "זוז כבר זוז"

ואני חשבתי מעשה קונדס מה רע

זה הרי בעצם לא כל כך נורא

חכו חכו, יש לזה המשך

אני עוד אסור למרותו באשר יבקש

גם אני רציתי להיות כמו כולם

כדי שפרק הבדידות בחיי ייתם

רציתי שיתגאו בי, בפעם הראשונה

רציתי להביא לו איזו מתנה

אז התאמנתי על כמה "סחיבות"

לא הרבה רק כמה ממחטות

השתפרתי עם הזמן

ופייגלין אמר: לדברים יותר כבדים אתה מוכן 

גש עם שני חברים ופרוץ לחנות

אנחנו צריכים כסף והרבה 

תעשה זאת בזריזות, ביעילות ובעדינות 

יהיה טוב, הוא הבטיח, כך אני מקווה

בהתחלה היה טוב לא הרגישו דבר

את האזעקה הצלחנו לנטרל

והמוכרים קשרנו במטפחות זה לא מזיק

אך ידענו כי מצוד אחרינו כבר החל

באה המשטרה, אותי ישר לכדו

והם, ושני חבריי "כך חשבתי" לרחוב חיש נמלטו