אהבת אם
"כמה זמן לא התראינו ? עשרים שנה ? כן, נכון, מהלוויתו של בעלי ז"ל. מדינה קטנה ולא יצא לנו להיפגש מאז עברתם לדרום. לא שמרתם על קשר. בכל זאת, זו אני שנשארתי לבד עם ילד בן 10 , יכולתם להרים פעם טלפון לראות אם אני עוד חיה. נו, טוב, חלב שנשפך...
הרי פעם היינו שכנות קרובות, את זוכרת איך יצאנו כמעט מידי יום עם הילדים לגן הציבורי הקרוב לבית ? רוני שלי בגיל של נועה שלך, זוכרת איך אהב אותה כשהיו בני ארבע, איך היה רודף אחריה ומושך לה בשיער וצובט אותה מתוך אהבה, וגילי שלך היה מרביץ לו מכות? ואת לא התערבת, אפילו שגילי גדול ממנו ביותר משנה, לא הסברת לו שרוני שלי בסך הכל רוצה בקרבתה של נועה ולא יודע איך. נו, נעזוב את זה, עכשיו הם כבר לא ילדים קטנים. עכשיו יש בעיות אחרות.
איזה בעיות ? נו, למי אין בעיות, לך אין? בוודאי שיש ! אז גם לי יש. לא, לא כלכליות, ברוך השם אני מסודרת, יש לי מה שאני צריכה וגם יכולה לתמוך ברוני. כן, זו הבעיה, הוא לא לגמרי עצמאי כלכלית. אז מה אם הוא בן 30 ? בגיל 30 לא עוזרים לילדים? אצלנו עוזרים לילדים כל עוד צריכים עזרה, לא משנה בני כמה הם. כך למדו אותי וכך אני נוהגת.
אני בכלל אמא כזאת תמיד קשובה לצרכיו. מאז שהיה קטן הייתי כך ובטח לא אשתנה עכשיו. את זוכרת שפעם התווכחנו בעניין זה ואת פגעת בי? אני אזכיר לך, זה קרה כשהזמנתי אותך אצלי לשתות קפה, הילדים היו אז בני חמש,שש ואת הערת לי שהקדשתי לרוני את הזמן לענות לו לשאלות ששאל . לא זוכרת? את טענת שיש גבול, שגם לי מגיע לשבת קצת בשקט עם שכנה על כוס קפה, שהוא מנצל את המצב ומפריע בכוונה כל הזמן, שלא יכולנו להחליף משפט אחד בשקט? עכשיו נזכרת ? אמרת לי שיש לשים לו גבולות – מה לעשות, אני אמא כזאת בלי גבולות, הוא אצלי במקום הראשון, לא היה איכפת לי אף פעם לוותר על התענוג שלי למענו, גם עכשיו אני כזאת אמא טוטאלית. לכן נפגעתי אז, מה את שתחנכי אותי, אם את לא מוכנה לוותר על פטפוט עם שכנה בשביל לענות לילדים שלך, זה עניינך. רוני היה ילד סקרן, רצה לדעת הכל ואני תמיד עניתי לו. אולי בזכותי הוא כזה אינטליגנטי, יש לו כל כך הרבה דעות, המורים שלו היו בשוק מכמה שהוא יודע, היה מתווכח אתם בכיתה על כל דבר ועניין, לא היה מוותר להם כשראה כמה שהם מוגבלים.
ללמוד? בטח שלמד, אני תמכתי בו מאד בלימודים, ישבתי אתו כל יום על שיעורים ובדקתי את כל המחברות עד שהיו פיקס. למדתי יחד איתו אלגברה, הנדסה, אנגלית, הכל. אחר-כך, בכיתות הגבוהות, כבר היה לי קשה, לא יכולתי להתגבר על החומר, אז לקחתי לו מורים שיעזרו לו. הוא דווקא העדיף אותי, אמר שהיה יותר כיף לשבת ללמוד איתי, לא דרשתי ממנו כל כך הרבה, אם ראיתי שהוא עייף פתרתי קצת גם במקומו, העיקר שהשיעורים יהיו מוכנים. המורים הפרטיים לא הסכימו, דרשו ממנו לפתור הכל בעצמו, וזה קשה לילד צעיר כל כך הרבה שיעורים ומבחנים.אבל הוא ילד חכם, עבר את כל הבגרויות כמו גדול.
את שואלת אם היה בצבא? איזו שאלה, בטח היה בצבא, אנחנו במשפחה אוהבים את צהל ואת המדינה.ביקש לשרת קרוב לבית כי הרי אמא שלו אלמנה, לבד, הוא דואג לה, והם הסכימו, שירת בקריה. גם לא אכל את האוכל הזיפת של הצבא,כל היום היה על סנדוויצ'ים , מזל שבערב היה בא הביתה ואוכל כמו שצריך. רק שהיה לו קשה עם השמירות. נתנו לו לשמור בלילה, בקור, בגשם; לילד עדין ורגיש כמוהו זה לא התאים, אך הם לא התחשבו, אפילו שצלצלתי למפקד. אז הוא הסתבך בגללי. למה בגללי? כי לא יכולתי לראות אותו בוכה כל פעם שהיה צריך לשמור. אז היה לי רעיון. לדעתי- רעיון ממש טוב. תראי, יש מספיק חיילים מסכנים שאין להם כסף בשביל לקנות משהו לעצמם, כי הכסף שהם מקבלים בצבא זה לא מספיק לכלום. אז הצעתי לרוני שימצא חיילים עניים שמוכנים לשמור במקומו ונתתי לו כסף לשלם להם.סדור טוב לשני הצדדים. כולם יצאו מבסוטים. אבל יש אנשים רעים.הלשינו עליו, בטח קנאו שהם לא חשבו על זה. אל תשאלי איזה בלגן עשו מזה, עשו לו משפט גדול, איך הם קראו לזה? משפט חלון ראווה, משהו כזה. רצו לשים את המסכן הזה בבית סוהר עם כל הפושעים. לקחתי לו עורך דין, זה עלה לי הרבה כסף אבל לבסוף שחררתי אותו מהצבא. אמרו שלא מתאים למסגרת ושחררו.איזה לא מתאים, הם הפסידו חייל טוב רק בגלל עניין השמירות כאילו זה העיקר בצבא.
מה עשה אחרי זה? הלך לאוניברסיטה. כן, למד כלכלה, ואת יודעת כמה קשה להתקבל לכלכלה? הוא התקבל, יש לו פסיכומטרי נורא גבוה, הרי אמרתי לך שהוא חכם,מה את מתפלאת? למה יש לו בעיות כלכליות אם למד כלכלה ? את
לועגת לי או מה ? טוב, הוא עזב אחרי סמסטר אחד. מסכן, לא עמד בלחץ, זה היה קשה מדי ואני כבר לא יכולתי לעזור. לא, לא רק בגלל שלא ידעתי כלכלה. תראי, בתיכון הייתי מאד מעורבת, ביררתי מה השיעורים ודאגתי לו למורים פרטיים. אך באוניברסיטה, הוא לא שיתף אותי, לא יכולתי להיות כבר עם היד על הדופק והוא התרשל בלימודים ונשר. אחר-כך נרשם לקורסים: למד הנהלת חשבונות, מחשבים, כל מיני, הרחיב את ההשכלה. הוא יודע כל כך הרבה הילד הזה, בכל תחום שתדברי אתו הוא יודע.רק חבל שאין לו מספיק תוחעס ,נו, הוא לא מתמיד, נמאס לו מהר ועוזב. בגלל זה לא גמר ללמוד. גם קשה לדרוש ממנו לעשות עבודה קשה ומשעממת כל כך הרבה שעות בשביל גורנישט, משכורת רעב. את יודעת כמה רצו לשלם לו בעבודה מהלשכה? נו,שכר מינימום, לבחור מבריק כמוהו שלמד כלכלה באוניברסיטה! אומרים שאין לו תעודות!כאילו ידע זה כלום, לא נחשב כבר. אז בשביל מה הוא צריך להרוג את עצמו בשביל כמה גרושים ?יש לי מספיק גם בשבילו, ברוך השם! אז אני לא קונה לוקסוס ולא נוסעת לחוץ לארץ. מה יש לי לחפש שם? שכחתי שם משהו? אז אני נותנת לבן שלי, לא לזר. בשביל מה יש אמא?
חברה? את שואלת אם יש לו חברה? את יודעת כמה שהבחורות בימינו אינטרסנטיות? בהתחלה הכל טוב ויפה. רואות בחור יפה כמו רוני, לבוש טיפ טופ – כי אמא דואגת לו ,עם אוטו חדיש – קניתי לו ליום הולדת 30 אחד חדש, לא יודעת איזה פירמה, הוא אמר לי ארבע על ארבע, יש פירמה כזו? בכל אופן, הבחורות רואות אותו ומיד חושבות שתפסו פרייר. ואז שומעות שהוא לא מצא עוד עבודה מתאימה ושגר עם אמא – ומיד מתקפלות. בטח, רוצות מישהו לפרנס אותן, להביא להן בית, הכל מן המוכן. אז מה אם הוא גר עם אמא? מי ידאג לו בינתיים, כשאין לו אישה, מי יכבס לו, מי יבשל לו? ואיזה שטויות הן אומרות לו: שהוא עוד לא בשל, שהוא הילד של אמא! בטח שהוא הילד של אמא,מה, הן לא ילדות של אמא שלהן? על זה הן פוסלות אותו ? במקום לשמוח שהוא בחור ביתי, היום קשור לאמא, מחר קשור לאשתו, ככה צריך להיות, לא? מה הן מבינות מה זה בחור טוב, יוצאות עם כל מיני דרעקס ששותים, מעשנים ואפילו לוקחים סמים- זה בסדר, אבל בחור ביתי שגר עם אמא שלו, לא שותה, לא מעשן – זה לא בסדר.
אוי ויי! דברנו, דברנו ולא הסתכלתי בכלל על השעון. אני חייבת לזוז. עוד רבע שעה הוא בא הביתה לאכול ואני צריכה לחמם את האוכל. מה הוא עשה ? הלך למועדון. כן, הוא מתאמן, עושה ספורט, שומר על ההופעה. הוא רוצה למצוא בחורה אז הוא דואג למשקל. נו, אני צריכה לרוץ ולא הספקתי לשמוע מה נשמע אצלכם. אנחנו צריכות להיפגש ולא לחכות שוב עשרים שנה. אז להתראות ותשמרי על הקשר, טוב?"
כל הזכויות שמורות ©
