סמוך על הדודה.../ © יעל כרמי גבאי ©

סמוך על הדודה.../ ©  יעל כרמי גבאי  22.11.07

בסגנון מר מתוק...

מותר לבכות ורצוי גם לצחוק.....

 * * * **

הם ישבו מולי.

מול כולנו עמדה במתח נוראי,

דלת שעליה היה כתוב

- אין כניסה, חדר צינטורים.

הם היו ממש חבורה גדולה

- הדודה, צריכה לעבור צינטור...

הם קבלו על מר גורלה.

- והיא לא תעמוד בזה.. הדודה המסכנה,

היא חולת דיאליזה,

והיא כל כך שמנה...

בצערם כי רב,

מישהו מהם, הציע לשבור את הרעב.

הם שלפו בלא בושה מן הסלים והסלסלים,

מגשים קטנים וגדולים

של בורקס, נוטפי שומן וחמימים.

כל אחד מהחבורה,

תפס ספה דו מושבית,

ועדיין, הישבן בלט מעט החוצה...

הספות נאנחו וחרקו יחד עם בני המשפחה

לא יכולות היו להכיל את משמניהם...

עוד מעט קט,

היו עושים גם לספות

ניתוח רגלים עוקפות...

-

ובין בכי תמרורים

לציקצוקים על מר גורלה,

כל אחד מהם

הכניס אל קרבו כמה בורקסים,

וקינח בשמנת טרייה,

ולא נודע כי באו אל קרבם...

הרופא יצא לפתע מן החדר,

פניו הביעו ארשת של תמיהה.

הם לא נפלו ברשת,

כל אחד המשיך לבכות ולגרוס...

כאילו אין מחר...

- רגע, היסה אותם הדוקטור.

הצינטור לא הצליח,

היא צריכה לעבור ניתוח מעקפים...

זה דחוף.. נבצע מחר...

מסתבר, שאולי,

המציאות עולה על כל דמיון..

יש מחר...

והיום - אפשר עוד ... לזלול...

הם מזגו קולה,

העבירו כוסות זה לזה ,

הוציאו גם מפיות,

כדי שיוכלו ...

להמשיך לבכות...

- היא לא תשרוד...

הם המשיכו לייבב

מאספים אל קרביהם,

עם כפיות של פלאסטיק,

את שולי השמנת הניגרת.

בשלב הזה ,

כבר מאסתי בגושי השומן והלכתי.

למחרת משהגעתי

בדיוק יצא הרופא,

לבשר...

שהדודה

עברה בהצלחה את הניתוח...

שוב הייתה לחבורה עדנה,

הספות הדו מושביות נאנקו בדממה...

מישהו הוציא פחיות של קולה,

ואחר חילק כפיות פלאסטיק

ושמנת מה זה טרייה...

מהסלים שלפו את הבורקס החמימים

ופלטו אנחת רווחה....

- אוי, היא עברה....

אחלא דודה...

וכמו בסימן מוסכם,

כולם עם הכפיות

המשיכו לגרוס את... השומן.....

ועד האנחה קורעת הלב הבאה...

יאללה ביי

כל הזכויות שמורות

ALL