ילדה קטנה

לתומר

כבר שבועיים עברו, והיא עדיין בדירה שלי. המוזרה עם השיער הכחול הקופצני. זאת שיכולה לדבר חלש ולצעוק באותו משפט, ואתה לא יודע מאיפה זה בא לה. השותף שלי לדירה עדיין בתאילנד, אז זאתי החליטה להתנחל לי פה על הספות. היא אומרת שהוא הזמין אותה, שהיא בת-דודה שלו ועוד כל מיני שטויות. אני יש לי אוניברסיטה על הראש, מבחנים, עבודות ושאר חרא מזדמן. איך אני יכול לסבול גם אותה? זאת שרואה טלוויזיה בשלוש בלילה 'בגלל שזה הפרק הכי טוב של סיינפלד', זאת שמביאה לכאן גברים שצועקים ביחד איתה באמצע הלילה, ההיא שרק בגללה אני לא נרדם? נניח שאתה, כן אתה, היית נתקע עם מישהי כזאת בדירה שלך, כמו ילדה קטנה ששותה לך את כל האלכוהול ששמרת לאירועים מיוחדים, ואומרת לך שהיא הייתה בטוחה שהיא תוכל להתחיל איתך רק כשהיא שיכורה מהתחת, מה היית עושה? היית בועט אותה החוצה? פייר, אין לך סיכוי. אתה תשתין במכנסיים לפני שתוכל, ואחרי שתצליח, היא בטח תנצח אותך בגלל שאתה כזה גרוע בלהתווכח. מה היית עושה אם היית מתעורר בשש בבוקר ללימודים, ומגלה שהיא חיבקה אותך כי היה לה חלום רע, או שהיא סתם החליטה לקום מהמיטה שלה, זאת שהייתה עד לפני שבועיים של החבר הכי טוב שלך, ולבוא לישון איתך במיטה שאתה לא יודע איך יותר מאדם אחד נכנס בה? להתקשר לאותו שותף בטח לא היה עוזר בכלום, כי מרוב שהוא כזה טוב בלהרגיע, אתה תשכח בכלל על מה רצית לדבר, או שהוא יעבור לנושא אחר, יספר לך איזה כיף לעבור בשוק הצף ולראות אנשים מוכרים ירקות, פירות וזבל בכסף קטן, ואז אתה תישאר עם אותה בעיה, והרבה פחות זמן לנסות לפתור אותה.

כבר שבועיים עברו, והרעש של הסטריאו לא יוצא לך מהראש. כל השירים הרועמים האלה שהיא שומעת, אלה שכשהיא שמה אותם על ווליום ממש גבוה אתה יכול לראות שדברים זזים לבד בדירה. היא תולה על הקירות בחדר של השותף שלך בדים בגודל לא נורמלי בשביל 'להגביר את המודעות לכישרון שלה', והשיער שלה קופץ למעלה ולמטה כשהיא עושה את זה, עוד עם הבגדים שהיא ישנה איתם. ולאט לאט, כשאתה מסתכל על זה, ממש לאט, הדברים האלה כבר נהיים חסרי משמעות אמיתית בעיניך. בהדרגה היא מתחילה להיות חלק מהחיים שלך, כאילו אם תעזוב את הדירה, אתה בחיים לא תראה אותה יותר, ומה שעוד יותר מוזר, זה שאתה מרגיש שאתה ממש לא רוצה שזה יקרה. אתה מתחיל להכיר לה את החברים שלך, והיא לא מכירה לך את שלה, כי היא אומרת שאין, וזה לא משנה. וכל שאר הדברים שאתה מייחס להם ערך בחיים מתחילים להיעלם. בעיקר מעצמם, או שאתה סתם מחליט שאתה לא צריך את כל הדברים האלה בשביל להבין מה אתה באמת צריך בחיים, ומה שאתה באמת צריך בחיים היה לך כבר שבועיים בדירה, בדמות של אישה מוזרה, עם שיער שעכשיו חזר לצבע הבלונדיני המקורי שלו, ועם פנים ואישיות שבחיים לא שמת לב אליהם קודם. ועכשיו אתה קורא לעצמך אידיוט בגלל שלא ראית איזה בנאדם נפלא במוזרויות שלו נכנס לך לחיים, ואתה כבר לא מתקשר לשותף שלך, כי אתה מקווה שהוא ימשוך את הזמן עד שיחזור, ואתה בינתיים נהנה כל יום מלהסתכל על זאת שעדיין נמצאת בדירה שלך, מוזרה כזאת, עם פנים מדהימים וגוף עוד יותר טוב. זאת שיכולה לדבר איתך כמעט על כל נושא שבעולם, כי היא עברה הרבה דברים שאתה בחיים לא חשבת עליהם. זאת שטוענת, וממשיכה לטעון שהיא בת דודה רחוקה של החבר הכי טוב שלך, למרות שלך, עמוק בפנים, זה כבר ממש לא משנה.