במגירת השולחן של סבתי מצאתי קופסא שהזמינה אותי לפתוח אותה.
סבתי, עליה השלום, נפטרה בשיבה טובה לפני שנה בדיוק. אימי והדודים החליטו למכור את הדירה ולשם כך הגענו ,לפנות את החפצים. לי מאוד היה עצוב כל עניין מכירת הבית.
עת הם מסתודדים בסלון ועושים חלוקת תפקידים, פלשתי לחדר השינה של סבתי וחיפשתי תמונה שתישאר רק בשבילי למזכרת .
הקופסא שבמגירה משכה את תשומת לבי והרגשתי צורך עז לפתוח אותה.
זו הייתה קופסא קטנה יחסית, כך שלא יכולתי לדמיין מה יש בתוכה .
להפתעתי מצאתי מפתח שניראה עתיק. חשבתי שאולי זהו מפתח לכספת, למרות שסבתי לא הייתה אמידה במיוחד. צמוד למפתח הבחנתי פתאום בתווית ובה כתוב "המפתח לחדר הסודי" .
סבתי גרה בבית הזה, מטרום קום המדינה ואני אפשר להגיד, שגדלתי בבית הזה. כשאמה ואבא היו הולכים לעבודה הם השאירו אותי, כבר מגיל ינקות אצל סבתא.
שחקתי בבית הזה שנים רבות והגעתי לכל הפינות . לעולם לא ידעתי או שמעתי על חדר סודי.
העניין היה תמוה ולא ידעתי אם אמא או אחד האחים, ידעו על החדר הזה .
התחלתי לחשוב היכן יכול היה להיות החדר הסמוי וכשפניתי לעזוב את חדר השינה של סבתא, הפינה של השטיח התקפלה. התכופפתי ליישר את השטיח ותוך כדי כך עלתה דמותה של סבתא מול עיניי ודמעות ליטפו את פניי, תמיד סבתא הייתה מתכופפת ומיישרת את הפינה של השטיח כדי שלא אפול. באותו הרגע משהו נדלק במוחי , הלחץ והמהירות שהיא הייתה מסדרת את השטיח, פתאום ניראה לי מוזר. גם שכבר גדלתי ואני היא זו ששמרתי עליה שלא תיפול, גם אז היא הייתה נלחצת מתכופפת במהירות ומסדרת את השטיח.
פתאום הבזיק במוחי רעיון שיש משהו מתחת לשטיח ויכול מאוד להיות שזהו החדר הסודי.
לאט לאט גלגלתי את השטיח והנה נגלה לעברי סדק מרובע וגדול בתוך רצפת העץ כשבקצה ישנו מנעול . הכנסתי את המפתח למנעול וכשראיתי שהוא מתאים מיד הוצאתי את המפתח סידרתי את השטיח בחזרה וניגשתי לאמא ולאחים שבסלון.
הראיתי להם את המפתח ושאלתי אותם אם ידוע להם דבר מה אודות החדר הסודי.
הם תפסו את הראש ואמא אמרה
"בוודאי, אך באמת ששכחנו ממנו?"
"סבא וסבתה, תמיד פחדו לדבר על החדר הזה." אמר דוד אבשלום
"איך באמת שכחנו מהחדר הזה? שנים לא נכנסנו אליו. אבא ואמא אסרו עלינו לדבר בו בכלל. " אמר דוד יעקוב האח הגדול.
"אבל היכן מצאת את המפתח?" הוסיפה אמא ושאלה .
"חיפשתי תמונה של סבתא למזכרת ומצאתי את המפתח במגירה בשידה שלה ליד המיטה ."אמרתי
אמא ליטפה את ראשי כמרגיעה ואז העזתי לשאול.
"מה זה החדר הזה ולמה הוא סודי כל כך?"
דוד יעקב ביקש שנשב ואז הוא החל לספר לי ,
"סבא וסבתא חיו כאן בתקופת המנדט הבריטי. הם היו קשורים לארגון ההגנה.
אז בנו חברי ההגנה סליקים בכל רחבי הארץ כדי לספק נשק להגנת נקודות יישוב שונות וכאן בבית הם חפרו סליק. "סליק" הוא כינוי למחבוא מחתרתי לנשק ולמסמכים סודיים כפי שבטח למדת בביה"ס"
"ברור." אמרתי
"אחרי המלחמה, כשהפכנו להיות מדינה עצמאית , סבתא הפכה את החדר הזה לחדר סודי משלה. כבר אין בו כלי נשק כמובן." אמר אבשלום
"כן אבל גם אז, לא היה לנו רשות להיכנס לחדר ולכן שכחנו ממנו." הוסיפה אמא.
"באמת כדאי שנציץ בו, גם אותו צריך לפנות. " אמר אבשלום.
הם לא האמינו לי, שאמרתי להם שגילתי את מקום המסתור בעצמי וצחקו כשהסברתי להם בדיוק, מה גרם לי לחשוד ולחפש מתחת לשטיח.
ירדנו למטה בזהירות, יעקב נזכר היכן מדליקים את האור ופתאום התגלה לפנינו עולם ומלואו . עתיק במקצת הייתי אומרת . אמא מצאה את מכונת התפירה הישנה של סבתא ואת מכונת הכתיבה הישנה שלה. כשהייתה קטנה למדה בה כתבנות. יעקב מצא את המשקל הישן של אבא. מהחנות המכולת הראשונה שפתח. הוא גם מצא את האופניים הראשונות שלו ומאוד התרגש.
אבשלום מצא את המצלמה הראשונה של אבא והטלפון השחור עם החוגה.
כל אחד מהם נזכר בסיפור ישן ,סיפר והתרגש.
אמא הסתכלה בתמונות ישנות מחו"ל של סבתא עם המשפחה שלה, של סבא ומשפחתו ותמונות של אמא ושל אחיה כשהיו קטנים . אחר כך מצאנו כל מיני כתבי יד של סבתא בהם היא מתארת את המלחמה את הגעגועים לחברים מההגנה ואת הקושי להאכיל את ילדיה. היו גם רשמים על סבא, כמה קשה הוא עבד וכמה שהיא אהבה אותו והוא אותה ופתאום מצאנו גם מכתב שנכתב בתקופה האחרונה לחייה ובו סבתא מבקשת מכולם ,להישאר תמיד ביחד לדאוג אחד לשני ועוד דבר אחד – לא למכור את הבית ולשמר אותו, כי הוא בית מיוחד שעשה לה רק טוב .
האחים הביטו אחד על השני ופה אחד ,החליטו לשמר את הבית .
לימים הם הפכו את הבית למוזיאון ההגנה והבית הביא מבקרים רבים .
וסבתא? סבתא מחייכת לה אי שם בהנאה עם סבא.
©
