שירים

דכאון

אחד עם אחד
בהיחבא
מוצף דמע
מעורסל יגון
שתי וערב רוקם
גוף מרוסק
פנים קפואים
חסרי מבע
המחשבות אובדות
הרגש מתקהה
העיניים בוהות
שמש משמיים
איבדה אורה
הטבע אפף
באפילתו הוא
בלתי חדיר
רק הנשימות מזכירות
 חיים
הבית חומה בצורה
הגוף מגן אנושי
להגנה מבריחת
שחור מחשבות
בוקר חדש
לא מבטיח
נשאר אפלולי נכלולי
חוסם בזריחה
כל שביב של אור
ישבתי דממתי
החזקתי דמעתי
ליבי מרוסק
גופי מט
לחצתי את היד
ליטפתי ראש
כתף גב
האכלתי להשביע  המעט
ידעתי הזמן יירפא
הזמן יירחם
הזמן
יעתיר
הזמן ייחזק
הזמן יגרוף
את היגון עד תום
אט אט
יבוא המזור
לא תרופות
לא אנשים
לא סביבה
סתם כך  
המוח המסוכסך בתגובות כימיות
יילך וישקוט
כסער ים ניבלם
וחיים חדשים
מלאים אורה
ישובו אט אט
לאיתנם

תגובות