מבקשת מחילה

מבקשת מחילה,

מבכה,

על כל חטאיי כיפרתי,

וגם בימי השכחה - את כל הרע זכרתי.

הרוח לא שבכה,

והנה מולו התקטנתי.

ברכיי על שפת אדמה,

הבוץ מלכלך גם כתפיים,

בליל אבקש שוב סליחה -

רחמים לא ירכינו המים.

צללית מרכינה מבטיי,

ואני שוב כולי דוממת,

ידיי רועדות מעמלה,

על תפילותי באור הירח.

שומעת צעדי חיפזון,

בשקט שורר עוד המתח,

ידי רועדת מקור,

נפשי נלכדת בפתע.

עודי מבטאת שלווה,

והינה השחור מקפץ לו,

מבעד לשדות אפלה -

אין איש מהרע יצלנה.

החיטה נקצרה באביב,

ואני מזמן ונשכחתי,

איתי הלכו זכרונות,

והינה חטאיי - שורשנה.

עמלתי בשדות רחבים,

ואת ברכתי מסרתי,

שוב, הינה מציץ לו השחור,