אני מושכת אותך למיטה שלי.
הנפילה ארוכה כלתוך תהום עמוקה וחסרת תחתית. אנחנו חולפים על פני הכלב שלי שנדרס על-ידי מכונית כשהייתי קטנה. עוברים על פני החבר הראשון שלי שבגד בי לטובת עולה חדש שהגיע לבקר. אנחנו ממשיכים בנחיתה רק בכדי לעבור על פני אמצעי מניעה שמרחפים בחלל האוויר כאילו כוח המשיכה כבר מזמן אבד. אני מנסה לתפוס אחד אך אצבעותיי מחטיאות אותו בכמה סנטימטרים ספורים. לא נורא, אני חושבת – נגמור בחוץ.
אנחנו נוחתים על המיטה.
ידייך מלטפות כל חלקיק קיומי בי כאילו גופי אינו שייך לי כלל. אני מביטה בפנייך ורואה כיצד הן משתנות מפני מלאך לפניי התוכחה ההפכפכה. מבעד לשערות ראשך הארוכות צומחות קרניים - אני מלטפת אותן בחופזה רק בכדי לוודא את ממשיותן. כפתורי חולצתך נקרעים בזה אחר זה ואני רואה כיצד עורך מצמיח חברבורות ושלפוחיות בצבעים מרתקים. אני מעבירה אצבע על כל אחד מהן כדי לחוש בנוזל הלבנבן שניתך, ומגלה כי בחשיכה הוא נראה אפור.
עיניך בוהקות באפלה הניכרת ואתה כל-כך יפה כשאתה קורע את מכנסיי ונצמד אליי מבלי לתת לי לנשום רגע אחד מיותר. בטנך החשופה נפערת לשלושה כיווני רוח ואני רואה יצורים קטנים מגיחים החוצה ומקפצים ברחבי החדר, יוצרים כאוס מהאי-סדר שכבר היה קיים מזה זמן מה. אני מכניסה יד אל תןך הבטן הפעורה שלך ומוציאה את ליבך השחור. אני מבחינה כי הוא רקוב וכי ודאי הפסיק לפעום כבר מזו תקופה ארוכה. מבלי לשאול אני נוגסת ממנו קלות ואז מעבירה את החתיכה אל פיך הבולעני ורואה כיצד אתה לועס, בולס, משתנק ואז בהליך הידוע של התוכחה התמידית שלך, נותן גיהוק, רק כדי להרגיע את הנוכחים. היצורים הקטנים שלך מושכים לי בשיער, אבל זה לא מפריע לי גם כשהם תולשים קווצות קווצות יחד עם חתיכות קרקפת - כבר ממילא רציתי לעשות שינוי מהותי במראה שלי. הטבע הקדמוני שלי מתעורר לתחייה ואני שולקת את אגוזייך וממהרת אל המטבח כדי להכין חביתה. אתה ממהר אחריי ואני חוששת שאתה מתכוון לעצור אותי אבל אתה רק תופס מאחורה את שדיי כמו שתמיד אהבת לעשות, ומחדיר את לשונך אל תוך אוזני, תופס עם שינייך את העגיל ותולש אותו יחד עם פיסת הבצק אל תוך כיבתך. אני צוחקת כשאתה אומר כמה שאתה נהנה לקחת ממני חלקים, ואני אומרת שאני מצפה שתלך לשירותים בקרוב, 'אתה ושלל יצוריך המחמדים' ותשיבו את שחסר.
אנחנו עוברים במערה תת-קרקעית.
משלל הכיוונים נשמעות אנחות וצרחות אימים מקפיאות דם. אני מחבקת אותך כדי להרגיע את רעידותייך, אך אתה אומר כי אינך פוחד. אני תמיד מזהה כשאתה משקר לי. אנחנו חולפים על פני ארון מתים עתיק וזרוע מרקיבה תופסת את ישבני ואתה צוחק. גופה תלויה מבשרת את סיפורי אבותייך הקדמונים ואני מבינה כי אתה חושב על הארנב הפצוע שסבתך חבטה לעיסה אל מול עיניך המשתאות.
אנחנו נוחתים שוב על השמיכה הקרירה,
ואתה מבקש ממני לנשוך את לשונך לאות הזדהות עם הכאב עלום השם שאתה מסתיר ממני. אני עושה זאת בשמחה רק בכדי לתלוש אותה החוצה, ולירוק אותה בפרצופך המגחך. אנחנו מתפתלים במיטה והיד שלך משתלבת בין אצבעותיי. לא עובר רגע והאצבעות מתאחדות, דבר שרק גורם לי להיכנס לפאניקה מיותרת אך איני יכולה להפסיק. אני מנסה לשחרר את היד אך אתה נצמד אליי ואז רגלינו מתמזגות ללא הועיל. אנחנו מתגלגלים מן המיטה אל הרצפה בקול חבטה ואני רואה שראשך השתפד על מנורת הלילה שלי. אך דבר לא מונע ממני לחדול מהליך ההתמזגות עם אדם מת וחסר תועלת שכמותך. אני מנסה לקרוע את ידי מידך בכוח רב, אך זה רק גורם לה להיבתק ונותרתי מחוסרת אפשרות לחוש ולמשש. קילוחי דם ניתזים לכל כיוון ואני נחבטת בקיר כדי להתרחק ממך. גופך המת מתחיל לבעבע והדם שמותז גורם לשיטפון והשטיח מתרטב ונספג. לא עובר זמן רב עד שהחדר כולו מוצף בנוזל הארגמן וגופך מתנפח ומתחיל למלא את החדר. לא נותר לי אוויר לנשום כשאני נאבקת להשיג מעט אוויר וגופך סותם את קני הנשימה שלי ומועך אותי בספאזם אירוטי אל גבי הקיר המסתמן ובא.
