היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה לשם?
הגוף החם שהיה צמוד לשלה הקנה מעט הרגשת ביטחון. אבל משהו היה לא בסדר בכל הסטואציה. ממתי היא ישנה בצד שמאל של המיטה ולמה הראש שלו מונח בחיקה. בדרך כלל זה להפך. גופה הגיב בהתמתחות מפוקקת עצמות. ידיה נשלחו בכוח לשני הצדדים וגבה התקמר. שרירי הירך התכווצו בכוח שלא ידעה כי ישנו בתוכה. הראש שבחיקה התרומם ושתי עינים הלומות שינה הביטו בה. עיניים של אישה. מה היא עושה במיטה עם אישה? האישה שלצידה התכדרה כחתול ובתנועה מפונקת שלחה יד עטויית טפרים מעבירה אותה בעדינות על החזה שלה יורדת באיטיות לכיוון הבטן התחתונה. היא נאלצה להודות בינה לבין עצמה שהיה משהו מענג בכך. מוחה הרדום מחה אבל גופה הגיב. להט החל להתפשט באזור אגנה מכווץ את שרירי ישבנה לא עובר כלל דרך מוחה. מין פעולה אוטומטית כזו. משהו היה חסר. משהו היה שונה. משהו היה מיותר. המתח באזור האגן הפך למטרד. מחפש פורקן. מבלי להבין מה היא עושה אחזה ביד החתולית והנחתה אותה כלפי מטה. לאזור הנסתר. למקום שהפך למרכז ישותה. דחף בלתי מוסבר השתלט עליה. מה קורה לה. גופה הצטמרר בעונג בלתי מובן כאשר היד הקרה אחזה, לפתה, עירסלה את מוקד ישותה. האישה הזרה החלה מנשקת אותה בנשיקות קצרות ורטובות. יורדת באיטיות מטריפה מטה מטה. איטיות שכמעט והוציאה אותה מדעתה. התענוג היה גדול וחזק מדי. משתלט על הכל. הכל החל להתנקז לנקודה אחת. היכן שהיד אוחזת והפה מתקרב. לפתע חשה במין דחיפות עד ששפתיים עטפו את ישותה בולעות את כל עולמה. כל שיכלה לחשוב עליו היה להעמיק את המגע. בשתי ידיה לחצה. מאבדת שליטה. מתמכרת לחלוטין. הודפת את זכרותה קדימה. לא. לא יתכן. ההבנה נמחתה בהתפרצות אחת גדולה. השיער על החזה. מסת השרירים. הזיפים הדוקרים שעל פניה. החזה השטוח. הרגשת הזרות הפיסית שכלאה אותה בתוכה. הכל נמחה ברגע התעלות אחד.
היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה לשם?
חושך. תחושת ציפייה מילאה אותה. סגורה בתוך עצמה ממתינה לרגע בו תמלא את יעודה. חשה עצמה מונפת באוויר. הבחירה בוצעה. לא יכולה להתאפק יותר. כולה נוטפת מתיקות כלואה. כל תודעתה שבויה בתוך מימושה. אור. חרירי אור. קרן אור שהולכת ומתגברת כמעט מסנוורת. היא התעלמה. מחכה שהכסות העוטפת אותה תוסר כליל. להתייצב במערומיה ולפגוש את יעודה. כסותה נקלפה מעליה עד המחצית. חציה גלוי וחציה מוסתר. חציה מומש וחציה בציפיה. חציה אור וחציה חושך. היא יכלה לחוש בהבל נשימה על עורה הכהה והמייחל. מערה כהה נפערה מעליה. שורת סלעים לבנים התקרבו אליה. לא לזה ציפתה. יחד עם זאת הבינה שזהו יעודה. זקופה נבלעה בתוך הפתח השחור. הסלעים הלבנים ננעצו בגופה חוצים אותה לשניים. מפרידים את חלקה הגלוי מחלקה המוסתר. לא היה כאב. רק תחושה ברורה כי היא מגשימה את יעודה. כעת הוסרה כסותה כליל. שארית המצפה לצאת למסע בעקבות עצמה. היא הבינה שברגע שכולה תיכלה בתוך אותו השחור. תיגרס עד דק באמצעות אותם סלעים לבנים, גופה יתפרק לגורמים פריכים ועורה ימס ויעלם. באותו הרגע היא תגשים את יעודה. באותו פרץ ספונטני חסר שליטה של אובדנה תתמלא מטרת קיומה.
היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה לשם?
יציבות מילאה את ישותה. יציבות ונחישות לממש את עצמה. נוקשות נעימה פשטה בכל גופה. רגליה היו נטועות איתן. מוכנות ומזומנות להתמודד אם כל משימה. גווה זקוף וקשה. אסור לו להתכופף. מרכז גופה רך ומזמין. מוכן לקלוט לתוכו את אשר יזמן לו הגורל. צל רחב הוטל עליה. אם היתה פחות נוקשה אולי היתה אפילו רועדת מהתרגשות. הצל התקרב והפך לממשות. גוף אמיתי. במהירות ערכה סקירה מלאה. הכל היה מוכן ונכון. מרכז גופה חיבק בחיבה את כל המשקל שהוטל עליו. רגליה נשאו אותו בגאון ללא שמץ של טיפת מאמץ. גווה תמך בו, מקנה את הרגשת הביטחון הנחוצה. לשימחתה חשה איך שריריו מתרפים. לאות נעימה פשתה בהם. כל זה מילא אותה בגאווה עצומה. הכל בזכותה. לרגע הגוף נשען לאחור ובהלה אחזה אותה. שני רגליה הקדמיות התרוממו באויר. כמעט ואיבדה את שיווי משקלה. יציבותה הופרה. תכליתה הועמדה בסכנה.בכל כוחותיה הנוקשים ניסתה לחזור למצב הסטטי הבטוח והיציב. עמידת המוצא שעד לאותו הרגע חשבה שאין אחרת. לאחר כמה שניות איומות של חוסר אונים וחוסר משקל הוסט שוב המשקל במרכזה והיא חזרה לאיזון. נחה שנית על רגליה. אם היתה מסוגלת לכך היתה משחררת אנחת רווחה.
היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה לשם?
עשר זוגות עיניים היו נעוצות בשלה. מתח הורגש באויר ובתווי פניהן של הצופות. היא התרוממה ובחנה את הגבר שעמד לצידה. ידו עוד היתה תלויה באויר כאילו נעצרה באמצע התנועה. שלוש! שלוש! שלוש! זמזם בתוך ראשה ללא פשר. היא הזדקפה חשה בנוקשות בשריריה.
"טוב מה אתן מסתכלות עלי כמו עגלות?" הצופות השתנקו לשניה ופרצו בפרץ של צחקוקים וצהלות. ריקי ניגשה אליה וחיבקה אותה חזק. גם אליס וליהי ניגשו וחצי טפחו חצי ליטפו אותה. בתנועות שהביעו גם דאגה וגם גאווה.
"פשוט מדהים" אמרה ריקי. האיש שעמד לצידן הוריד את ידו וניכר עליו כי רווח לו.
"מה מדהים?"
"את לא זוכרת כלום?" שאלה אליס
"זוכרת מה?" היא לא זוכרת כלום דיווחה ליהי לשאר החבורה שמיהרה להתכנס סביבה.
"זוכרת מה? על מה אתן מדברות?" חיוכים וגיחוכים עלו על פני רובן. אבל היתה שם גם חוסר נוחות. מבוכה.
"ריקי! מה קורה?"
"תראי, את לא כועסת נכון?"
"על מה אני צריכה לכעוס, לעזאזל?"
"זה היה פשוט מדהים" ציינה אילנה. "בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה"
"מסיבת הרווקות הכי מוצלחת שהייתי בה" אמרה שלי. "איזה רעיון מדליק"
"איך שהיא נהייתה פתאום גבר. כל הפנים שלה השתנו כאילו"
"וגם היציבה והמבט הריק הזה בעניים"
"אני הכי אהבתי שהיא נהייתה טורטית"
"אני דווקא אהבתי את הכיסא וכשלאה התישבה עליה. זה פשוט היה לא יאומן"
"אבל תודו שבסוף קצת נבהלתם" אמרה ריקי ותלתה מבט מאשים בגבר שעמד לעזוב.
"ש-ק-ט! ת-ס-ת-מ-ו כולכן! עכשיו ריקי מה קורה פה . מה קרה לי"
"את לא יכולה להאשים אף אחת. את התנדבת"
"התנדבתי למה?"
"היה כאן המהפנט הזה שאת הזמנת ואף אחת לא הסכימה להתנדב "
היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה לשם?
ערימת הכביסה הלא מקופלת הביטה בה בחזרה. הריצפה המטונפת התחבאה מתחת לשטיח שכבר חודשים לא שאבו אותו. לחדר נכנסו בריצה שלושה זעטוטים מנסים לתפוס אחד את השני. אחד מהם נתקל בשולחן בפינת האוכל והכוס האחרונה מהסרביס שקיבלה לחתונה סיימה את חייה ברסיסים על הריצפה.
"בן תיזהר מהרסיסים שלא תחתך."
"אמא אני רעב"
"גם אני"
"וגם אני. יש לחם עם שוקולוד?"
"וקקאו?"
"היי מותק. את לא יודעת איזה יום היה לי. אני גמור. יש משהו לאכול"
"אמא, אמא שוקו"
"עוד פעם לא הדלקת לי דוד. בחיי. אני מת להתרחץ"
"אמא, א-מ-א!!!"
"מה יש?"
"רן לא נותן לי בפלי סטיישן"
"חמודה. חמודה! ח-מ-ו-ד-ה?"
"אההה"
"הכל בסדר?"
"רוב הזמן. חוץ מהפעמים שהייתי רוצה לחזור ולהיות כיסא"
"מה?"
"לא חשוב. בא תאכל ועד שתגמור יהיו לך מים חמים"
"רן, תיתן גם לעומרי לשחק"
© כל הזכויות שמורות לרונן
