זה פשוט וקל, הדרך שבה האביר הגרמני ערף את ראשו של יריבו, הרים אותו מן אדמת היער וניגב את העלים שנדבקו לגדם בכדי שיהיה יותר נוח ונעים ללקק. הוא לא חשש מבקטריה, לא. זאת הייתה טקסיות מרובת שנים, והדם כבר החל להיקרש. לשונו אהבה את המגע הרטוב והטעם החריף של ברזל, כמו שאיפת אדי חומצה בעת טיגונו של מרבה הרגליים השחור, עצום המימדים ועתיר החלבונים. החיים לא יכלו להיות טובים יותר עבורו כששרבב את לשונו המנצחת אל תוך מה שהיה פעם קנה הנשימה של הלוחם העתיק אפוף הקרבות אותו הביס באומץ רב. "עכשיו מגיע השלב של ניקוי הגולגולת," אמר לשף הראשי של הטירה. "היום אנחנו אוכלים מרק מוח. את שאריות המעטפת אני נוהג לשמור על המדף, לצד האחרים".
"אני אוהבת אותך", אמרה אגרמיין כשסינדר, האביר, תלה אותה בלולאת חנק מעל המיטה. היא פישק את רגליה וקרע את התחתונים ממקום יושביהן בברוטאליות ודחף את לשונו באותה צורה בה עשה כשעה קלה קודם לדבר אחר. הוא לא טרח לשטוף את פיו. "כן!", היא צעקה כשהלולאה התהדקה סביב צווארה, בעודה תלויה בין שמיים וארץ, רגלייה מפרכסות כשסינדר שואב את חיותה מאזור חלצייה, עם שיניו הוא קורע בדגדגן, פולט פיסות עור על הרצפה ודם הותז על פניו, הוא אהב כשזה קרה. סינדר משך את רגליה של אגרמיין, הדם חודל מלהגיע אל ראשה שהחל להכחיל. הוא התרומם, ובתנועה מהירה שבר את צווארה. כעת הייתה אגרמיין על גבי סדיני הסאטן הסגולים, והקטיפה הכחולה עטפה אותם כמו ים כחול אופף חושים. סינדר החדיר את איברו הרוטט אל תוך העיסה שהייתה איבר מינה, והתחיל לפמפם כמו כלב אפוף זעם ותסכול. אגרמיין נותרה חסרת תנועה ותחושה כשהפך אותה האביר, פתח את שני פלחי ישבנה באצבעותיו הגדולות ותקע את איברו עצום המימדים ברקטום המסגיל. לא עבר רגע כשצרח סינדר כשגופו רטט ופירכס על גופתה המרקיבה של אגרמיין.
אגרמיין הכניסה את ה'פסיכולוג' לחדר וציוותה עליו לקשור את סינדר לשולחן הביליארד; יד בכל חור, בטן מונחת על הקטיפה הירוקה וישבן כלפיי חוץ. "אני קולט נוכחות לא נעימה בחדר", אמר הפסיכולוג כשתקע את כדור מספר שבע בין פלחי הישבן של סינדר. האחרון נאנח כשנדחפו עוד שני כדורים.
אגרמיין הביאה דילדו שחור וקשרה אותו אליה, וכך החלה לדפוק את הפסיכולוג מאחור בעודו מושך באיבר מינו של סינדר. "אתה בוודאי סובל מאישיות גבולית", אמר כשתקע את איברו עד חצהו ברקטום המלא כמעט לחלוטין. "או אולי הפסיכופתולוגיה שלך כה חריפה שאאלץ לפסוק שמדובר בסכיזופרניה קטטונית", הפסיכולוג המשיך למלמל בעודו מפרכס לתוך סינדר.
אגרמיין הביאה מיכל דלק ושפכה אותו על סינדר והפסיכולוג, קלועים בוורטקס של עצמם.
"אני חש נוכחות של גוף זר בחדר".
"זאת רק היד שלי נתקעת לך בתחת"
"הו כן, אז אולי רק תחושה הפכפכה של הזיה היפננגוגית".
החדר החל לשנות צורה, כשאגרמיין הציתה את סינדר. הוא התחיל לצרוח, רץ במעלה החדר, מנופף בידיו כציפור, פולט את הכדורים בליווי של צואה ושתן מדמם. הפסיכולוג לעומת זאת, לפני שכל זה קרה, ניסה להוציא את איברו אך הוא נתקע בין הכדורים בישבנו של סינדר, וכך נותר קלוע שם בעוד שהפסיכולוג יצא ללא איברו המבותר, דם פרץ החוצה בקילוחים ספזמתיים. אגרמיין לעומת זאת, הניחה את ראשה לבינות גיליוטינה וקשרה את המתג לרגלו את סינדר; כשזה רץ, נפלה הלהב וביתקה את גולגולתה מצווארה הענוג. הראש המתגלגל ציחקק בתעוזה כשהרצפה החלה לקרוס, הלהבות מלפפות את הקירות כמו יצור אורגני חי וקיים בפני עצמו.
סינדר, עדיין בוער, ניגש לפסיכולוג והחדיר אצבע למקום שבו היה כלי נשקו, דם פרץ בספאזמתיות והציף את פניו של סינדר, כשזה האחרון מלקק את פניו עם אצבעותיו כאילו היה זה מאכל גורמה. בו בעת, גופה נטול הראש של אגרמיין תפס את ראשה האבוד ותלש את לשונה ממנו, משליך את השאריות כאילו היו פסולת גולמית, תוקע אותה על האצבע המורה, וניגש ללקק את חור פי-הטבעת של הפסיכולוג. "אני חושש שזו תופעה של דיספאראוניה קיומית שמתרחשת בשלבים מוקדמים רק אצל המטופלים הטובים ביותר". טיח מן הקירות החל להתפרק והחדר התחיל לשנות את מבנהו - חפצים ריחפו באוויר והוטחו ברחבי החלל, מפספסים רק במקרה את השלושה העסוקים במעשיהם המגונים. כמו שינתה הגרוויטאציה את כוחה, וראשה של אגרמיין התעופף מעלה והתנפץ אל כדי הקיר; לסתה התפרקה והתחילה לקפץ בקול נקישות תאוותני. מבעד לחלון הטירה הגרמנית, להבות הגיהנום בערו בעוד זרוע תמנונית פרצה מבעד לחלון, תפסה את רגל גופתה של אגמריין, ותלשה אותה ממקום יושביה. הגרפס לא איחר להגיע. התקרה נמשכה הרחק למעלה ונעלמה וזרוע עצומה ירדה אל עבר הנוכחים ומעכה את המיטה לגזרים, מפספסת רק בכמה סנטימטרים את ראשו של הפסיכולוג. שברי המיטה התנפצו בקול מחליא וסינדר נשכב עליהם בעודם כפיסי העץ נתקעים בגבו וחודרים דרכו, נותן לגופתה של אגמריין לבעוט בו במלוא הכוח. הפסיכולוג ניגש אליהם וחיבק אותם בחיוך רב – "אני אפנה אותכם ליועץ זוגי טוב, אני כבר לא מסוגל עוד לטפל בכם".
החדר קרס, והשלושה נפלו אל מערכת הביוב העירונית של העיר ניו-יורק.
עכברושי ענק התאספו וקרעו את גופם של השלושה. יצור מפלצתי עם ניבים אחר חפר בתוך ביטנו של סינדר וניקה אותו מאיברים פנימיים. עכברוש עם זנב מפוצל בעל שני להבים ערף את ראשו וליקק את קנה הנשימה. אחר ניזון מהמוח כאילו היה מרק עגבניות. לפני שנאכל לחלוטין בעודו בחיים, אמר הפסיכולוג: "זה מזכיר לי מקרה של אחד מהמטופלים הישנים שלי. הוא סבל מהתקף פאניקה וטען שעטלפי ענק מוצצים את דמו מדיי לילה. הפרכתי את אמונתו בכך שהיה זו עוד התקף פסאודו-פסיכוטי ושהוא מדמיין את הכול. מקרה משונה הוא זה. נשארתי ער כל הלילה במחשבה שעליי להפסיק להטריד את המטופלים שלי בלילות. אני אומנם לא נראה נפלא, אבל בוודאי לא נראה כמו עטלף".
