חזרה ליצירות
סיפורים

כוכבת העמקים

#לולה# | (27/02/2008 17:44) | 103 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
חיים חסרי משמעות ,חסרי תכלית או תוכן או הבנה
 
"קומי!!"
הוא צורח לעברה,
"נו תתעוררי כבר!"
הוא גוער בה
 
היא מתעררת בבהלה ותוך שניות אחדות נעמדת סמוך למיטה כמו חייל צייטן.
 
"עכשיו תתלבשי!"
היום הוא כועס במיוחד ,היא חושבת לעצמה
בלי מחשבות מיותרות היא פושטת את כותונת הפסים ועוטה את השימלה הפרחונית שקנה לה,היא אפילו לא זוכרת מתי למה ואיפה,יום אחד בשעה אחת היא פשוט הייתה שם בשבילה כמו כל דבר שהיה מובן מאיליו אוכל שתיה מיטה.
 
"ועכשיו תתאפרי!"
 
היא לוקחת את נברשת הסומק ובתנועות כמעט רובוטיות היא מברישה את אבקת הסומק על קימורי לחיה מקצות לחיה ועד סופן וחוזר חלילה.
 
"עוד שימי עוד"
הוא אומר לה
"שתראי שמחה ,שתיהיי יפה!"
 
ואז הוא מוסיף שתסתרק ,או יותר נכון
"עכשיו תסתרקי"
 
היא לוקחת את הנברשת ומעבירה אותה,שוב באותן תנועות רובוטיות ,לעבר קרקפת  שערה,עד הקצוות  וחוזר  חלילה
 
"לא ככה !"
הוא רוטן בה כשם שרוטנים בחיית קרקס
"אני אעשה את זה"
הוא חוטף את המסרק מידה המשותקת ומסרק את שערה הבהיר בוולגריות,היא מרגישה כיצד בכל סרוק,בכל תנועת יד קיצונית,בכל הרמה ,הקרקפת כמו נקרעת ממנה,משתקת אותה.
הדמעות נקוות אל מול המראה,דמעות מזוקקות ,חסרות רגש .
 
אל תבכי הוא אומר לה בעודו מסובב אותה לעברו.
הוא מביט בעינה חסרות המשמעות ולוחש לה
"את כוכבת העמקים..את יודעת את זה נכון?"
היא מהנהנת לעברו בפזיזות בעודה מוחה את דמעותיה.
 
הוא מוליך אותה לעבר היציאה מהבית,מושיב אותה באוטו ומתניע.בדרך הוא מספר לה מה רואים בחוץ.
"פה יש שמים"הוא אומר באדישות,"ושם,שם ברקע עננים ושמש,למטה יש אדמה ,דשא עצים,פרחים חיות,ובני אדם.בלילה,בלילה זורחים הכוכבים,הם אלו שמאירים את הלילה כשחשוך מאוד"
הוא מחיך לעברה חיוך סתמי ואז אומר לה שזה בערך כל מה שהיא צריכה לדעת.
 
הם מגיעים לחדר החשוך.
כמה אנשים יושבים בכיסאות,מחכים לה.הוא מוביל אותה למרכז הבמה וממקם אותה על הכסא הוא לוחש לה ברכות שלא הכירה"את,כוכבת העמקים"
הוא מרים את ידה ,מרקיד אותה,מקפיץ אותה,מסובב,מכופף,מחזיר ולוקח והיא פאסיבית לגמרי הוא שולט בתנועותיה,הקהל מביט בסיפוק רב.
 
לבסוף נשמעות מחיאות כפיים סוערות ,מטבעות נזרקים לכל עבר.
הוא אוסף את המטבעות קד קידה ולוקח אותה החוצה.
הוא מחזיר אותה למכונית ,מושיב אותה ושוב הם נוסעים.
 
הם מגיעים .
הוא מוציא אותה,הוא מוליך אותה לכיוון בור פתוח המתאים בפרופורציה נכונה לגודלה.
היא מסתכלת בו
הוא מלטף את פניה
היא מסתובבת לכיוון הבור כך שהוא נמצא בדיוק מאחוריה
היא מזילה דמעה
הוא מוחה אותה
 
הוא מביט בה דקות אחדות,מלטף את פניה..
 
"אל תבכי הוא לוחש לה..גם כוכבים מתים"
הוא לוקח את האקדח,מכוון אותו לראשה
"עכשיו,אני אספור עד שלוש"
 
אחת
 
היא סתם בובה
 
שתים
 
בובה חסרת רגשות חסרת רצונות חסרת מחשבות,בובה על חוט
 
"שתיים וחצי",הוא אומר בקול שבור.
 
הכוכבים,אורם כבר דאך לפני מיליוני שנים..האור שאנו רואים זה האור שעוד לא הספיק להגיע לכדור הארץ אך עוד כמה מליונים,כבר לא יהיו כוכבים בשמים..לא יהיו כוכבים בשמים.."
 
ש..
היא רצתה לספר לו..היא רצתה..כוכבת העמקים הזאת..
 
 
 
 
 
 
שלוש

תגובות

חזרה ליצירות