"מה שמך?" שאל אותה בעודם נוסעים על דרך עפר.
"מריה!" השיבה לו כשחיוך על שפתיה.
"ולך?" שאלה.
"פנחס!" ענה כשהוא בוחן בעיניו את הדרך שבה נסעה."לאן את נוסעת?"שאל בסקרנות כשדאגה על פניו.
מריה הבחינה בסימני הדאגה שעל פניו חייכה ואמרה."אל תדאג! אני לוקחת אותך אל ביתי."
פנחס התרווח במושב כשהוא מצית סיגריה.
"לא בריא לעשן!" צחקה.
"אני יודע!" חייך לעומתה.
"איפה את גרה ביער?" שאל בהלצה כשנסעה על דרך עפר כשמסביב שדות ועצים.
"מיד מגיעים!" צחקה.
פנחס הבחין בבית בודד על גבעה המשקיפה אל הים. מסביב היו מטעי בננות ועצי פרי.
"מה זה מושב ליד הים?" גיחך.
"הבית לא יקר...?" שאל בחשדנות.
"כשהתגרשתי הבית נותר ברשותי.." אמרה .
"בטח בעלך לשעבר היה מיליונר?" שאל בעניין.
"משהו כזה!" אמרה וחנתה ליד שער עץ הצבוע בלבן.
"תתפלא לדעת שאתה מכיר אותו." אמרה בפנים רציניות.
"ואני פוחדת לומר לך את שמו..שלא תיבהל ותברח לי" חייכה.
"מי זה? תגידי!" שאל בסקרנות הולכת וגוברת.
"בני..." אמרה כשהיא בוחנת את תגובתו.
"בני היה בעלך?" שאל בזעם והמשיך:" ובטח הוא יגיע לכאן...ו."
"אל תדאג פנחס..הוא בדרך כלל לא מגיע לכאן." אמרה בביטחון.
"ומה אם "הגורילות" שלו ראו אותי עולה למכוניתך?" שאל בחוסר נוחות.
"לא חושבת!" אמרה בביטחון.
פנחס עמד לרדת מן המכונית כשלפתע הבחין בכתם אדמדם ובוהק משתקף מאחורי אחד העצים. מריה ירדה בינתיים מן המכונית ופסעה במהירות אל עבר הבית.
כמו מקודם הרגיש גם כעת בהרגשה מוזרה.
כשירד מן המכונית והתקרב ראה בבירור שהחפץ שמסתתר מאחורי הבית היא מכונית אדומה שרק חלק ממנה נגלה. לבו החל פועם במרץ וזיעה קרה החלה לכסות את פניו.
הוא נעמד על מקומו מהסס כשהפחד עוטף את גופו.
חלפו כמה שניות ואז נשמעו שתי יריות מתוך הבית ולאחריהן צרחה מקפיאת דם.
לפתע נפתחה דלת הבית וממנה יצאו אותם גברתנים שפוצצו את ביתו, כשאקדחים שלופים בידיהם, התקרבו אליו בפנים מאיימות.
פנחס פתח את דלת המכונית וכשראה שמפתחות המכונית אינם, פרץ בריצה פראית לעבר מטע הבננות הסבוך,בזווית עינו ראה אותם דולקים אחריו. אחד הכדורים שנורה לעברו שרק ליד אוזנו.
במשך שעה ארוכה פילס את דרכו בין העצים כשהוא נושף ומתנשף, חשיכה החלה יורדת.
מרחוק ראה אורות של מכונית מתקרבת, הוא הסתתר מאחורי אחד העצים וכשראה שהמכונית היא לא של אותם גברתנים, נעמד מולה כשהוא מנופף בידיו.
המכונית נעצרה סנטימטרים ממנו, נהג המכונית יצא החוצה כשהוא מקלל בזעם.
פנחס התקרב אליו וביקש ממנו טרמפ עד לעיר הסמוכה.
נהג המכונית הסכים לאחר שפנחס שיקר ואמר שמכוניתו נתקעה בסמוך.
לאחר נסיעה של מחצית השעה הגיע פנחס אל אחד מבתי המלון הזולים שבעיר. הוא הודה לנהג ושם פעמיו לעבר אותו מלון שבפתחו עמדו כמה זונות והציעו את גופן לעוברים ושבים.
כשנכנס בפתח אותו מלון עלוב חש במבטו העוין של פקיד הקבלה.
לאחר רישום קצר עלה לחדרו, הניח את ראשו על הכר ונרדם מעייפות.
פנחס התעורר בבהלה כשחש שמישהו מחטט בכיסי מכנסיו, במהירות התרומם על רגליו כשהוא אוחז את הדמות המסתורית בזרועה.
"אתה מכאיב לי.." נשמע קול נשי.
"מי את?" שאל פנחס כשהוא מתעשת ורואה מולו נערה צעירה ויפה.
"עזוב אותי בבקשה..."התחננה בקולה הנערי.
"מה חיפשת פה?" שאל בכעס והמשיך:"רצית לשדוד אותי?"
"אני...אני מצטערת..." אמרה בכאב ודמעות החלו לזלוג מעיניה.
פנחס חס עליה ושחרר את זרועה, היא הסתובבה על צירה ונמלטה במהירות דרך הדלת הפתוחה.
כשירד למטה אל דלפק הקבלה הבחין שוב באותו פקיד קבלה מוזנח. הוא הושיט לו שטר של מאתיים ₪ ואמר בטון קשוח:"יופי של מלון יש לך כאן!"
פקיד הקבלה גרד את סנטרו ועשה עצמו כלא מבין במה מדובר.
הוא לקח את הכסף והכניסו לכיסו בחמדנות.
פנחס יצא החוצה כשהוא נהנה מקרני השמש שיצאה לרגע מאחורי ענן אפור.
הרעב הציק לו והוא שם פעמיו לעבר אחת המסעדות שהיו פזורות מסביב.
כשחצה את הכביש כמעט ונדרס ע"י מכונית חולפת, הוא קילל את הנהג והמשיך בדרכו לעבר המסעדה.
