ישיבת המוות

הביטו מעלה אל השמיים-
מנצנצים שם שמונה כוכבים חדשים.
דמעות מלוחות נזרקות אל המים
אוי שמונה כוכבים קדושים .. 

הביטו מטה אל האדמה-
מכוסה היא בדם קרובים
כאב מתנגש בדממה
בשדרה שבה קבורים אהובים. 

הביטו הצידה אל העם-
מבט מפוחד מובלע בפניו
זעקת יגון  שמופנית למרומים
מפי עם ששכל שמונה מבניו.. 

ובתוך ענן של עצב כבד
נעוצות שאלותיו של נער נשכח-
עוד כמה חיים נאלץ לאבד
עד בוא השקט המובטח? 

האם עוד נביט למרומי-המרומים
ונזעק על נשמות נלקחות?
ואל אדמה שטופת דמים
עוד נפנה דמעות מלוחות?. 

ומתי נרים ראשינו ונקיץ מחלום מזוייף?
עוד מקשה הנער ושואל
נבטח אך ורק בעצמנו
ויחיה עם ישראל.