חשבתי שכדאי שאני אכתוב לך בדיוק איך אני מרגישה. אולי ככה אני אשתחרר קצת מההרגשה הזו.
כבר שלושה ימים אני מרגישה שאיזה ענן עוטף אותי. שהגרון מתחיל לצרוב מהדמעות שעולות. שהלב כבד בתוכי כאילו שמת בו משקולת, והכל בגלל שהאדם שאמור לגרום לי להרגיש הפוך לגמרי.
שיקרת לי. אתה יודע מה עשית. לא רק בקשר לבר. אמרת שתעשה אותי מאושרת, שלא תעשה לי לסבול כמו הקודמים לך, ועכשיו אני גם סובלת וגם מרגישה טיפשה. טיפשה שבחרתי בך מכל הבנים שיכולתי לבחור. בחרתי בך עדי! זה לא אומר לך משהו!? אין לזה שום משמעות בעיניך!?
אתה יודע, כשראיתי אותך פעם ראשונה לקחתי בחשבון שיכול להיות שבגלל שאתה יפה אתה גם מניאק, אבל ניסיתי להפסיק לחשוב ככה כי נורא רציתי שזה ילך בינינו. זה לקח לי זמן, אתה זוכר?
להיפתח אליך, להגיד שאני אוהבת אותך, לספר לך דברים כ"כ אישיים על השירים ועל המחלה...זה לא דברים שאני מספרת לכל אחד! עכשיו אני מרגישה כזאת מטומטמת שסמכתי עליך! זה היה כ"כ טיפשי! טוב שלא חשפתי את כל הפאקינג חיים שלי לפניך, ובשביל מה!?
בכיתי לפניך, נתתי לך לראות אותי ברגעי שפל, אבל לך לא אכפת. מה אכפת לך לתת לילדה בת 16 וקצת להרגיש שהיא יכולה לבטוח בך? מה אכפת לך לחבק אותה ולנשק אותה, לשכב איתה(!) מבלי לתת לה לדעת את האמת: שאתה חמור. שאתה לא מה שהיא חשבה. יכול להיות שזה בגללי. אולי מהתחלה ציירתי אותך מושלם מדי. קראתי לך נסיך כי נורא רציתי אחד, אבל זה לא אומר שכל אחד הוא כזה, כמו שלימדת אותי. טעות שלי.
אתה לא מבין מה עשית לי, ואני לא מבינה למה עשית לי. אני כל יום מתעוררת וחושבת 'הלוואי שזה לא קרה, הלוואי זה היה חלום, ואין באמת ילדה שקוראים לה בר, ואין את עדי שרמז לה וצחק איתה ובסוף כמעט עשה איתה משהו, שעודד אותה להמשיך,' שאתם לא מגעילים אותי.
אבל אתה יודע מה? אני קמה, מסתכלת במראה, רואה את הפנים שלי, ונזכרת.
שום דבר שתעשה לא יגרום לי לשכוח את הבגידה הזאת. כן, אני קוראת לזה בשם של זה: בגידה.
מפחיד אותך נכון? אבל זה מה שזה היה. לא צריך להזדיין עם מישהו כדי שזה יקרא בגידה, עדי. ולא נראה לי שאתה מבין את זה.
מבחינתי בגידה זה לתת לי לשבת בבית ולחשוב שאין לך בראש אף אחת מלבדי, כשיש.
מבחינתי בגידה זה להגיד לבנות "תמצצי לי" \"תרדי לי" (זה לא מעניין אותי שזה היה בצחוק. כל מי שסיפרתי לו על זה אמר שאיך אתה מעז להגיד את זה אפילו בצחוק ושאתה צריך להיגעל מעצמך).
מבחינתי בגידה זה לא להגן עליי ולא להגיד לה כלום אחרי איך שהיא מדברת אליי.
מבחינתי בגידה זה כל מה שעשית.
ובקשר לזה שזה היה בצחוק לא צחוק, זה מעניין לי את התחת. אין לך מה להשתמש בקלף הזה, כי אם תהיה פעם אחת ישר (אפילו לא איתי, אלא לבד עם עצמך, בלילה בחושך כשאין אף אחד) אתה תדע שידעת כשאתה צוחק עם חברים וידידות שלך ככה, שזה לא דבר תקין. שאתה נותן אפשרות לידידה הזאת שלך, שידעת שהיא שרמוטה ורוצה אותך, להגיע איתך לפסים כאלה.
אני לא יכולה לגעת בך. זה מגעיל אותי. אני מנסה לשנייה או שתיים ומיד יש לי אימפולס לדחוף אותך ממני. כל פעם שאתה נוגע בי, אני מריצה את הקטע הזה בראש שלי: אותך הולך לבר בחיוך הזה שלך, אותו אחד שאמור להיות רק שלי, שואל אותה מה ששאלת ופותח את המכנס. עכשיו שאתה קורא את זה, זה נראה לך תקין? תהיה ישר עם עצמך. אני יודעת שאתה לא מסוגל להיות ישר איתי. הוכחת לי את זה.
אתה לא חושב שזו בגידה באמון שלי? אתה כ"כ מפחד שאני אקרא לזה בגידה כי אתה יודע בדיוק כמוני שזה מה שזה.
עכשיו ברצינות: באמת חשבת שאני יושבת בבית ומודעת לעובדות האלה ש"שכחת" לספר לי? חשבת שאני מפגרת? שלא הבנתי שקרה משהו יותר ממש שסיפרת לי? שלא הבנתי שאתה לא רוצה שאני אפגוש אותה ואראה אותה ואראה שהיא יפה, ושיש לי ממה לחשוש כי קרה משהו? תחשוב שוב.
לא שיקרת רק בקשר ל"כמעט" נשיקה שלכם. אף פעם לא דאגת ליידע אותי לגביי הצחוקים האלה שלכם. אף פעם לא אמרת לי שככה אתה מדבר בכלל! איזה מין רמה זאת?! מה אתה רציני?!
אתה אדם כ"כ אחר ממה שהראית לי זו פשוט הייתה הכל הצגה וזה לא משנה שתכחיש את זה כי זה נכון.
אתה יכול לקרוא לעצמך בכלל עדי שלי? עדי שלי משקר לי חודשים תוך כדי זה שהוא מסתכל לי בעיניים ונשבע לי שהוא אומר את האמת? אני יכולה בכלל להאמין לך עכשיו כשאתה אומר לי "אני נשבע"?! הא?!
עדי שלי מדבר ככה בכלל? ועוד לבנות אחרות? למה היא? היא עד כדי כך מיוחדת, עד כדי כך יפה, עד כדי כך נתתי לך להרגיש מוזנח שהרגשת שאתה צריך לבדוק אם עוד בנות רוצות אותך? עד כדי כך מדליק אותך שהיא מסוגלת לאכול מתי שבא לה ואיפה, ואני לא? בגלל זה רצית לברר עוד אופציות?
כי זה מה שעשית עדי. אולי לא במודע, אבל המשמעות האמיתית של מה שעשית היה לראות אם יכול להיות לך גם צ'אנס איתה, אם היא רק תרצה. זה לא מה שאמרת? שרצית לבדוק אם היא באמת רוצה? ולמה אתה חושב שרצית בדיוק, הא?!
אתם דוחים אותי. שניכם. אני כל הזמן מדמיינת אותה מנסה לגעת בך, גם באותו לילה, גם במועדון הזה, וגם בכלל בכל הזמן הזה שהייתם ידידים. אני מכירה טריקים של בנות: היא בטח צחקה לידך הרבה מכל דבר שאמרת כדי למצוא חן בעיניך וקיוותה שתאהב את הצחוק שלה. היא בטח נגעה הרבה ביד שלך או בכתף שלך. היא בטח חשבה עם שולי או חברות אחרת שלה מה ללבוש אלף פעם לפני שהיא פגשה אותך.
זה מגעיל אותי. זה לא יוצא לי מהראש. והאמת? אם אתה לא היית חושב שזאת הייתה בגידה לא היית כ"כ פוחד שתאבד אותי. היית חושב שאני אכעס, היית חושב שייקח לי זמן לסלוח לך, אבל לא שתאבד אותי.
אתה מבין בדיוק מה עשית, אתה פשוט משחק אותה תמים ואידיוט. לא קונה את זה.
אתה מנסה לצחוק איתי, להעמיד פנים שכלום לא קרה, אבל כל בדיחה שאתה זורק, כל חיוך, כל צחוק אני חושבת לעצמי אם אמרת את זה גם לה, אם חלקת כאלה צחוקים עם איתה. לא יכולה...איכס...
יכול להיות שאני מגזימה בתגובה שלי, יכול להיות שאני רגישה מדי ואני פשוט לא מבינה שככה זה הולך אצלכם במרכז, ושבדיוק בגלל תגובות כאלה אני לעולם לא אהיה חלק מכם. אבל יודע מה?
אני כבר לא רוצה. לא אכפת לי אם אתם יותר גדולים ותופסים מעצמכם מגניבים או השם יודע מה. אתם דוחים.
אתם אנשים ברמה נמוכה מדי בשבילי. כולכם. גם אתה. מסתבר.
ידעת שנפגעתי כבר, ידעת שאני נפגעת ממך בקלות וגם ידעת שאני סומכת עליך כשבעצם שיקרת לי כל הזמן הזה. שמונה חודשים שאתה משקר לי ומעמיד פנים שאתה מישהו שאתה לא. מבחינתי אתה עוד אחד מהרחוב. אין לי מושג כבר מי אתה ואיך אני אמורה להתנהג איתך.
אולי עוד מעט תצחק על המכתב הזה כשתהיה במיטה עם בר או עם אחרת. זה לא מזיז לי.
אני באמת מעריכה את הניסיון והרצון שלך לתקן מה שעשית,
אבל חשוב שתדע, שברת אצלי משהו מאוד בסיסי באמון שלי בך, ויש סיכוי עצום שלא תוכל לתקן אותו.
אכזבת אותי.
