לא כלום !

בבוקר היה קשה להעיר את יוסי ,הוא לא הסכים לקום מהמיטה ולא היה מוכן ללכת לבית הספר.
"לא רוצה, המורה הזאת קוראת לי כלומניק בפני כל הכיתה, אני לא הולך לשם."
רונית הביטה ביוסי בחמלה אך הייתה נחושה בדעתה: "אתה מוכרח ללכת לבית הספר, אני אקבע פגישה אם המורה ואדבר איתה על כך. היא לא תקרא לך יותר כלומניק." יוסי ניגב את הדמעות והתארגן ליציאה.
בכיתה נזכר ששכח את ספר הספרייה ושוב המורה כעסה, כתבה ליוסי הערה ורטנה "איפה אתה ואיפה אחיך ?"
אמיר, הוא אח של יוסי, גדול ממנו בשנתיים, ילד מקסים ורגוע. הציונים שלו היו תמיד גבוהים, בין 90 ל-100.
אמיר, עבר את מבחני המחוננים בהצלחה ופעמיים בשבוע, היה נוסע ללמוד באוניברסיטת ת"א, בחוגים של המחוננים.
המורה ציפי לימדה את אמיר בשנים הקודמות ולכן כל הזמן הייתה דואגת להשוות בינם.
"איך ייתכן שהם אחים?" הייתה אומרת לרונית ,וזו הייתה מתעצבנת ונושכת את שפתיה.
"תראי את אמיר ,תמיד לבוש יפה מסופר קצר ורגוע. לעומתו אחיו לא מסודר בכלל, בעל שיער ארוך ומסתובב עם עגיל באוזן."
פעם אחת כשהגיעה גברת גפן לבית הספר, המנהלת הציעה לה לקחת את יוסי לאבחון של, קשב וריכוז.
רונית נרתעה, כיוון שהישגיו של יוסי,היו בין הטובים בכיתה. אך לאור כל ההערות שקבל יוסי מידי יום, נכנעה האם ולקחה אותו לאבחון, אך ורק בגלל התנהגותו התזזיתית.

תוצאות האבחון הצביעו על כך שיוסי היפראקטיבי, עם הפרעות קלות בקשב וריכוז.
הנירולוג הציע להתחיל ליוסי טיפול של ריטלין, תרופה שנלקחת יום ביומו ויש לה אפקט ממריץ ומעורר על המוח, "מה שיגרום ליוסי להיות מרוכז יותר ורגוע." לדבריו .
לתרופה יש מתנגדים רבים, שאומרים שהתרופה עובדת בדומה לאמפיטמינים (קוקאין לדוגמה) שגורם לנזק מסוים במבנה ותפקוד המוח.  התרופה שנויה במחלוקת ולכן רונית ובעלה נמרוד, לא הסכימו לתת את התרופה ליוסי.
במקום זה, נמרוד היה לוקח את יוסי מדי ערב לרוץ איתו קילומטרים רבים, על מנת להוציא ולפרוק את כל עודף המרץ שהיה לו.
לילות של קיץ לוהטים ולילות של חורף קרים, הייתה רונית יושבת בבית, בוכה ומחכה לבנה יוסי ולבעלה, שישובו מהריצה.

בכיתה ז', יוסי עבר את המבחן הפסיכוטכני בהצלחה רבה. המנהלת והמורה ציפי ברק, לא האמינו וביקשו שיערכו לו מבחן חוזר.
בבחינה החוזרת שוב הציון חזר על עצמו, אלא שהפעם רונית הגיעה למנהלת עם ראש מורם ואמרה בגאווה, למנהלת וגם לציפי המורה, "מה אתן מתפלאות? לא ידעתן להעריך את הישגיו של יוסי ולהוציא ממנו את המיטב , מה שעניין אתכן, זה היה: התספורת, העגיל, וכמה שהוא שונה מאחיו. לידיעתכן, אתן דיכאתן לי את הילד."

בתיכון, יוסי כבר היה תלמיד מצוין, שקד על לימודיו ועבר את כל הבגרויות בהצלחה.
חלפו השנים ואחרי שסיים יוסי את הצבא, הוא למד ונכנס לעבוד בגן החיות של יערנה בהרצליה.
לשמחתו, הגיע קבוצה ליערנה, מבית ספר ברמת גן ,עיר מגוריו והוא היה אמור להדריך אותם בסיור .
פתאום, הבחין יוסי שהמורה שהובילה את הכיתה, היא לא אחרת מאשר מורתו, ציפי ברק.
הוא ניגש אליה,הושיט את ידו ואמר: "שלום וברוכים הבאים ליערנה, שמי יוסי ואני המדריך שלכם לסיור."
ציפי, לחצה את ידו, מהורהרת לשמע קולו המוכר. הם החלו בסיור והילדים בכיתה הלכו אחרי יוסי כמהופנטים.
הוא הכניס אותם לכלובים של הארנבות והרשה לילדים ללטף אותם. כך גם בפינת האיגואנות, יוסי הניח איגואנה על כתפם של הילדים שלא פחדו.

הוא השתעשע עם הנחשים ונתן לתוכים לאכול גרעינים מפיו ולחזור אחר מילים מסוימות שתוכי אחד ידע.
הוא סיפר לילדים מהיכן הגיעו החיות ליערנה ,מה הם אוכלים ומה אורך החיים שלהם. הילדים הקשיבו בהתפעלות ונהנו מאוד.
כעבור שעה, הגיע מנהל המקום וביקש את סליחתה של המורה, על כך שהוא נאלץ בדחיפות להחליף את יוסי במדריך אחר והסביר שיוסי חייב לטפל  בקנגורו שנפצע.
יוסי שנראה מודאג לקנגורו, נפרד מהכיתה ומהמורה וכשפנה ללכת, קלטה ציפי, המורה את התג שענד יוסי על דש חולצתו:

 ד"ר יוסי גפן  – וטרינר

המילים הדהדו בחזקה –  "יוסי גפן, אתה כלומניק... כלומניק... "             ©