כלבתי האהובה

 שבע עשרה שנים תמימות חלפו להם. עודני זוכרת את אותו בוקר, עת ניצב בן זוגי בכניסת הבית, בידו אחז ארגז קטן. התכולה הייתה גורה בת שבוע מיבבת ללא הרף.
היא וודאי רעבה פסק, נטפל בה יום יומיים ואז נפנה לווטרינר כדי שיימצא לה בית חם, מצאתיה מונחת לצידי השביל.
התניתי עם בעלי שאני מסכימה להשאירה יום יומיים ולא מעבר לכך.
ניסיון קודם עם בעלי חיים לא היה לי, גם לא משיכה יתרה. גייסתי את כל כוחותיי, הרמתי את אפרכסת הטלפון וחייגתי לווטרינר. הלה הדריכני בכל הקשור לטיפולה.
אחה"צ מצאתי את עצמי עם גורה מזערית, עטופה בשמיכה בדרך לווטרינר.
בעודני בחדר ההמתנה חלפה בי לרגע המחשבה שאני ממתינה לכאורה עם אחד מילדיי בתור לטיפת חלב. אם תשאלוני מה ההבדל אזי שאין.
ד"ר גיורא קבלנו במאור פנים, פתח פנקס חיסון, הרגיע הסביר. עת נטרקה הדלת מאחורי גבי עברה בי תחושה מוזרה, חשתי שכל רצוני הוא לאמץ את הגורה, לגדלה בביתי.
בהצבעה חסרת תקדים בפורום המשפחתי, החלטנו פה אחד להעניק לה את השם "מאי".
בחלוף הזמן מאי החלה להתרגל לביתה החדש, ואנו אליה. הקשרים הלכו והתהדקו.
לשנה הראשונה קראנו "שנת הנזק" על שום נזקיה שאי אפשר היה לאמוד אותם כלל.
מאי כרסמה בכל דבר אפשרי, הייתה גורה סקרנית מעל לכל קנה מידה. לתוצאות לא היה מחיר.
עם השנים מאי הפכה להיות לחלק בלתי נפרד מהמשפחה, בילתה איתנו בפיקניקים, בטיולים, בחיק המשפחה המורחבת, בכל מקום אפשרי.
ילדיי השתעשעו וגדלו עימה יחדיו על כל המשתמע. הפינצ'רית שלנו התאקלמה גם בשכונת מגוריה מטילה מוראה על כל חיה שהזדמנה בדרכה, על הכוונת שלה היו תמיד חתולי הבניין. בשובי הבייתה בתום יום עבודה, הייתה מקדמת פני בנביחות שמחה, מצפה בכיליון עיניים למנת האוכל היומית העסיסית בתוספת מנה הגונה של אהבה.
אהבנו להשתעשע עימה, לדגדגה, להריץ אותה בשבילי הגן. כל אימת ששוחחנו עימה הייתה מניעה את הראש מלמעלה למטה כמו והייתה מבינה.
לעיתים את המענה קיבלנו במטח אדיר של נביחות.
אך לא עוד, השנים נקפו השאירו חותמם. מאי הלכה והזדקנה, פרוותה הלבינה, ראייתה נחלשה, שמיעתה נפגמה ורגליה כשלו כאשר הלכה.
כל יום לדידי הוא מתנה. כשאני מתבוננת במצוקתה החמלה עולה וגואה, עימו הכאב המתלווה.
לא מן הסתם נאמר שהכלב הוא ידידו הטוב של האדם.
אני עומדת מאחורי כל מילה. ליבי דואב ביודעי שקיצה מתקרב.
היה חשוב לי לשתף את הקוראים בסיפורי.
מאי שלי בהחלט ראויה לסיפור באתר.
ומי מכם אשר מגדל בעלי חיים, ודאי יהיה מזוהה עם אחד הקטעים בסיפור.