וביום בו יפול הפור

אגיע עדיך

באלף מסיכות-

פעם אהיה בת מלך או פיה

עדויית פנינים ,עיניך תזרחנה

ושרביטך יאיר

גלימתי הארגמנית

באור יקרות.

ופעם אגיע עדיך

מכושפת בשלמה קטיפתית,

רשת תחרה שחורה

תצעף במסתוריות אגמי,

צעיף משיי הקסום יניע באיטיות אגני

יצית בך תאוותי.

ועוד אגיע עדיך

כבת- איים אקסוטית

את מערומי יכסו גדילי- פשתן צבעוניים

עורי ימשח בשמן הקוקוס,

ובעת אחולל למולך במחול פראי עד כלות,

תפרע נפשך לדעת את רזי המור.

ופעם אגיע עדייך במסיכת-השגרה

השמרנית, מחייכת בביישנות  מעונוות,

יומני ידבק לשרשרת חוקים ומטלות

ושמרנותי תהדהד לך

מנגינות אחרות בתופיך.

וכשאגיע עדיך

כבת  שייח בדואי

עדוייה במחרוזות ענבר,

כחל נסיכי ימשוח ויכס מדברי עצבת.

אתהלך  דוממת  תחת שבלי -רעלה שחורה,

תביט בעיני המצועפות,

בלהט -השמש הקופחת על כתפי מילותי,

תתבונן בעדרי- ימי המהלכים בשממה

ותדע-

החלפת מסיכותי

זמנית בלבד,

מכסות הן על מסיכות השגרה ,

החיפוש, הליצנות ,  הערגה והעצב.

מבעד למסיכת הנצח החשופה

מסתתרים בשקיפותם