מכתב בבקבוק

דייגים הגיעו לחוף פראי מקומר

והטילו  בו עוגן.

ואזי מצאוהו, בקבוק נושן מקומט מצער

ירוקת הועלתה בו, וצדפים דבקו לחכו.

עלה הבקבוק החמקמק במכמורת,

וקמעה לפני שעמדו להשליכו למים,

דיג אחד,שלבבו נכמר, את הרשת פרש

כמו מכושף ,פקק הבקבוק העבש חלץ.

ומכתב נושן בכתב מעודן

נגלה ובו סופר: "אהבתיך ולעולם לא תדע,

אהבתי השקיעות שליטפו בלוריתך המוזהבת,

אהבתי הצדפים שנגעו בם פעמיך,

וכעת רק נקיקי הסלעים ואדוות גלי

עונים כהד ללחישות כמיהותי."

הביט הדיג במכתב מוקסם,

חפנו  ברגשה לליבו,

ודמעה שזלגה על לחיו שוררה לו,

שיר על ערגתו שלו-

לעלמה שלא ידעה,

לאהבתו הנכספת שלו