אשכר

התחננה שכולם יצאו לה מהרחם.

בקשה לא לדאוג מתי חוט הטבור יקשרה

לחיים כדרך כל בשר.

דמעת שרף- כאביה חסמה

כל אפשרות למפגש.

תחינותיה כחנה בשילה,

כרחל המבכה בניה

בדומיה,קראו

בטרם חיים הנצו בם.

זעקות  דוממות דיממו מאגנה .

קנאתה בחתולות הרות

הכמירה לב סובביה.

התפללה לאה  לאל- הילודים

שיאות לשלח מעוף החסידה

ותנחת על גג חייה.

דמעותיה צרבו ,חרתו צלקת

בלב אוהביה.

וכשאלה הפכו דמעות- שמחה

ידעו רעיה:

שגם לה  הוענק אשכר,

מתת-חיים הנצה בה