זכוכיות

מעולם לא שתָת לִבִי דם

כפי שהוא שותֵת היום

ומעולם לא היה פי תָאֵב

נשיקת זכוכית רדומה,

כפי שהוא תָאֵב היום.

והזכוכית, הו, הזכוכית

שנשכתי קלות בשינָי

ונשברה בדיוק בין השן השנייה

לבין החך העליון,

הזכוכית, הו, הזכוכית

שהִגִירָה נוזל שושָנִי אדמדם

על חֶלְקַת חָזִי הלבן,

בין שני שדיים קורינתיים

בעלי כותרות מִשְנֶה,

זו הזכוכית המוטרפת

חדת הלשון,

שמביאה אותי באופן מדויק כל כך

אל המקום בו אני רוצה