יצירות אחרונות
צבע בודד בתוך ההמון-השונה (0 תגובות)
מרים מעטו /שירים -21/04/2025 11:47
יש על מה לברך (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -21/04/2025 08:36
פת תוקפה של שתיקתי (4 תגובות)
דני זכריה /שירים -21/04/2025 07:22
פתורה ויפה (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -20/04/2025 19:56
יֵשׁ לְבָבוֹת🌹🌹🌹 (11 תגובות)
שמואל כהן /שירים -20/04/2025 19:26
העיגול והעגל (14 תגובות)
אילה בכור /שירים -20/04/2025 17:30
חֲנוֹךְ לְוִין, זוֹכְרִִים ..? / כְּמוֹ שִׁיר-מְחָאָה / (7 תגובות)
רבקה ירון /שירים -20/04/2025 13:40
אהבה ראשונה (20 תגובות)
מרים מעטו /שירים -20/04/2025 09:35
סיפורים
קורי עכביש" נתפסה לך פעם היד בקורי עכביש? הרגשה איומה, דביק ומגעיל. אבל מעל לכל מטרידה העובדה שככל שתנערי את היד הקור יישאר במקום שבו הוא היה, מחובר אלייך ליד כמו נקשרתם לחיים. בכך העוצמה של עכבישים, הם שובים את הטרף שלהם בצורה כזו שלא משנה כמה חזק הוא ינסה לברוח הוא לעולם לא יוכל לזוז. וכל הניסיון חסר התועלת הזה רק מביא לכך שהוא מתעייף ודועך. מתעייף ומרפה..." ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------- זיכרונות שהיו מודחקים היטב כ"כ במוחי מתחילים, לאחרונה, לקבל אופי של קור עכביש. החומר החזק בעולם. הם אינם עוזבים אותי ואני כבר עייפתי מלהילחם בהם. ונדמה שהנה, עוד רגע, אתעייף וארפה, ואתן לה, לאחראית ההרס העצמי, למפלצת האישית שלי, להשתלט על כולי, לפרק אותי מבפנים ולמצוץ את תכולתי. להשאיר בי קליפה בלבד. היא אינה מהססת לתקוף כל שעומד בדרכה, לדרוך ולמוטט כל שעמלתי קשה כ"כ לבנות. והיא עוטפת אותי, ברחמים ושנאה, משתקת אותי בארס המתוק שלה. ומסננת בשקט שהיא ואני זה אותו הדבר ושאפילו היא כבר שונאת, עד כמה שאני כנועה.
וגם אני. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |