ביתר ירושלים באש ובמים..

כולם אומרים שהכתובת הייתה על הקיר

אוהדי ביתר פוצצו את משחק האליפות

בדיוק ארבע דקות לפני השריקה...

איזו בושה...

זה מחזיר אותי למחוזות הילדות

ילדה קטנה, בקייטנה .

ילד אחד, אלעד

הביא שפע ממתקים.

בלוטות הרוק והחשקומיצין שלי,

טיפסו לגבהים...

הוא התנה תנאי 'אם את אוהדת ביתר'...

תקבלי ממני ממתקים, מהשקית.

אוי אלוהי הביתרים...

הוא כבש את לבבי

(ובעיקר ...השוקולדים..)

הוא רישרש כך עם השוקולדים,

היו שם עיגולים בכל הצורות והצבעים,

ובעיקר.. צהובים...

ובו ברגע, בלא להניד עפעף

החלטתי

אני אוהדת ביתר...

והסכמתי, בעבור חופן שוקולדים

לקבל את טבילת ה'אש והמים'

ולאמר תמיד אחריו,

ביתר ירושלים!!!

מאז, כל פעם שנזדמנתי

לשוק מחנה יהודה,

שמעתי ש'כל תפוז מלמילאן'

מודה, לא בדיוק הבנתי,

אבל תפוזים אני אוהבת.....

תמונתו של מלמיליאן חייכה אלי,

חייכתי אליה בחזרה...

ללא תמורה..

היום במרחק של זמן,

איני נושאת דגל צהוב.

החייל הבכור שבביתי מטיב לשאת אותו,

עם הצעיף, ושאר האביזרים .

אמש, הבן נסע למשחק.

עם הצעיף,

עם החולצה הצהובה..

ועם התקווה...

כשהוא שב...

ללא שאגות קרב....

בחוש האמהי שלי חשתי

שחיילי ביתר הם לפעמים צהובים...

אפילו לעצמם..

הוא מיד פנה אל האינטרנט.

- מה קרה? לא התאפקתי...

- האוהדים האלה... הוא כמעט בכה,

- הם נכנסו למגרש, ארבע דקות לפני הזמן...

זהו, ידעתי,

הכתובת הייתה על הקיר...

או יותר נכון בשקית הממתקים...

מי שמוכן להצהיר

'ביתר ירושלים באש ובמים',

בעבור חופן סוכריות משמיים

או מידו המשומנת של אלעד...

לבטח יפוצץ גם את הרגע הקסום...

שלחתי את הצעיף הצהוב לכביסה...

וקוויתי לטוב...

משום מה אלעד...

וגם לא גאיידמק

לא הופיעו משום מקום,

עם שקית מנחמת ביד.....

נו אמרתי..הכתובת הייתה על הקיר...

*

ומשהו בשוליים,

קהל אוהד של ביתר ירושלים...

לא חבל??????????????

 14/4/08

כל הזכויות שמורות

ALL