שלושים יום

שלושים יום,

כמעט מדיוק.

שלושים יום-

ועוד כמה שעות.

אך נראה שמאז-

שנים רבות חלפו,

לא חודש בודד-

שלושים יום,

הוא אינו חי.

אך רב משלושים יום,

לא דברתי עימו,

לא ראיתיו.

ליבי מלא עד גדותיו-

ברצון לראותו.

לדבר עימו.

געגועים,

שהרבה זמן,

מעל חודש,

נצרך כדי לאוספם.

שלושים יום,

וכבר איני בוכה,

מעין דמעותיי חרב.

ואולי עוד רוצה אני להמשיך ולבכות,

אבל יבש מעין דמעותיי.