לֹא תָּלִיתִי בָּךְ עֵינָיִים

לֹא תָּלִיתִי בָּךְ עֵינָיִים תְּכוּלוֹת

שְׁתָעַנִי בִּי,

 שְׁתַחְשְׁבִי כִּי נְאוֹת מִדְבָּר הֵן

שְׁמָצָאת בָּהֵן אֶת מִידָת תָּחְתִיתוֹ

 שֶׁל עוֹמֶק הַבְּאֵר.

 כָּל שְׁדִימִית כִּי נִשְׁקָף בָּהֵן הֵן עִקְבוֹת שׁוּעָלִים בָּרוּחַ.

 אֶת קָוֵוי הַמִתְאָר הַרָכִּים שֶׁל זְהוֹב הַדְיוּנוֹת הַנָדוֹת,  

אֶת שְׁבִילֵי הַגְמָלִים עֲקוּלֵי הַדֶרֶך הֶרוֹמְזִים לְאוֹפֶק הַמָחְשָׁבָה הַפִלְאִי

  אֶת בְּרַק נִצְנוּצֵי הַאוֹר הַמָבְלִיחִים כְּתָגְלִית,

וְעוֹמֶק הַצְלָלִים הַמְצוּיִים בְּכָל פִּינָה, בְּכָל אַדָם

הֶחָשׂוּף לְאוֹר הַחֵימָה הַשְׁפוּכָה.

וְאָת שְׁתוֹהָה, שְׁחוֹשֶׁבֶת כִּי הִגָעת

  אֶל הֵיכָלוֹת נָפְשִׁי

   אֶל פְּסָגוֹת הֶהָרִים הַמוּשְׁלָגוֹת

  אֶל הַאָגַמִים הַתְכוּלִים

שֶׁל הַשַׁלְוָוה

לֹא מָצַאת בָּם אֶלָא

אֶת הַחָכְמָה,

 שְׁבַּמִדְבָּר.

©