בַּדֶּרֶךְ

                                                     "יַלְדָּה אַתְ לְעוֹלָם יַלְדָּה"

                                                      שושנה בן-עדי.

          בַּדֶּרֶךְ

          בַּדֶּרֶךְ, הָיִיתִי יַלְדָּה

        פְּרוּעַת בְּעָיוֹת.

        מַשְׁלִיכָה חַלּוּקֵי-אֶבֶן

        אֶל פִּי הָאֲגָם.

        בּוֹדֶקֶת מֶרְחַקֵּי פְּגִיעָה,

        מוֹדֶדֶת זְמַנִּים מִשְׁתַּנִּים,

        בְּעֵינַיִם רוֹטְטוֹת מִבֶּכִי.

        בַּדֶּרֶךְ, הָיִיתִי נַעֲרָה,

        רוֹקֶמֶת עַל מַפְתֵּחַ לִבְּךָ

        אֶת שְׁמָהּ.

        בְּחוּטִים זְהַבְהַבִּים,

        בִּשְׂמָלוֹת גַּפְיוֹר וְתַחְרָה

        צוֹעֶדֶת לִקְרָאתְךָ

        כְּעוֹף בִּנְסִיקָה.

        בַּדֶּרֶךְ, הָיִיתִי אִשָּׁה,

        כְּמֵהָה לְיֶלֶד מִשֶּׁלָּהּ.

        מְהַלֶּכֶת בִּמְחוֹזוֹת שֶׁל כְּאֵב,

        סַבְלָנוּת וְצִפִּיָּה דְּרוּכָה,

        וּמַמְתִּינָה בִּנְמַל הַתְּחוּשׁוֹת

        לְסִימָן שֶׁיָאִיר בּוֹאֲךָ.

        בַּדֶּרֶךְ, אֲנִי אִמָּא!