"אשקיפה ממעון..."

הו, אַנְטֶנָאֵה אֵלַת הדִמְיוֹן,

קָחִינִי תחת כנפָיִךְ

ואל תניחיני הינמק

באשר אני,

כי כבדו שמורות עיני על נשמתי-

ואין מקלט.

בהבל פיך נִשפי

אל תַחְתַי

ועת אתרומם מעלה מעלה,

על האֵד החִיוַורְיָין,

אשקיפה על בני התמותה היֵשְנָם

ולא אבינֵם-

ולא אבינֵנִי-

ולא אבינֵך-

וטוב לי אז, במר נפשי,

על כַנְפֵי האֵדִים הַכּלוּמִים-

©  כל הזכויות שמורות לביתיה שלו