|
הורידו המסך האדום
פיתחו שערי הברזל
תנו לי דרכו לעבור
בביטחה מבלי לחזור.
הבטת בחיוך בעיניי העצובות
לא קראת אותי נכון בין השורות
אתה נימול יהיר וגא כמו עמי
אז למה לכלכת כך את שמי?
אתה מכרת נשמתך אז לשטן
וזה היה כל כך, כל כך מזמן
אני ילדה תמימה עם ראש צלול
המנסה ללמוד ולהבין את הפסול.
הורידו המסך האדום
פיתחו שערי הברזל
תנו לי דרכו לעבור
בבטחה מבלי לחזור.
מדוע החלפת אז את זהותך
מדוע לא הצלת את עמך
אתה נימול יהיר וגא כמו עמי
מדוע לכלכת כך את שמי?
עוטפת עצמי בשתיקה
מסתירה בתוכי המועקה
רוצה לחנוק אותך בשתי ידיי
אך חזק אתה ממני בודאי.
ממשיכה לראותך בדמיוני
רוצה למחוק אותך מזכרוני
אך חזק העבר ולא נמחק
רוצה לצעוק אך גרוני נחנק.
אתה יהיר וגא כמו עמי
אז למה לכלכת כך את שמי?
"בוקר טוב אבא" אמר גרש לאביו בעוד עיניי מושפלות עדיין לריצפה. "תכיר את גולדה החברה שסיפרתי לך שבה אני מאוהב ואיתה רוצה אני להתחתן, באנו לקבל ממך את ברכתך" "גולדה תכירי זה אבא שלי" הרמתי עיניי אל אביו של גרש ידי שהיתה מושטת לשלום קפאה על מקומה עיניי הביטו בעיניו של אביו אחר כך הבטתי בגרש, שום דימיון לא מצאתי בין גרש לאביו. את האויר ניתן היה לחתוך בסכין ואני אמרתי את המשפט שסבתי נהגה לאמר ולא הבנתי אותו בזמנו : "אשר יגורתי בא לי" וברחתי.
שוב דמעות שבר פקדו אותי. לא זוכרת כמה זמן רצתי, לכאורה נראה שרצתי שעות. ידי תמכה בביטני וככה רצנו תינוקי שבבטן ואני והתרחקנו מביתו של גרש. "גולדה" אמרתי לעצמי "למען תינוקך שבבטן גולדה הפסיקי לבכות, חישבי, חישבי גולדה מה צפוי לו לתינוק שיוולד לך? לאיזה עולם את מביאה אותו? איך תתמודדי בעתיד מול השאלות שישאל אותך לגבי השורשים שלו? מה תגידי לו גולדה שהסבא שלו היה יהודי שמכר נשמתו לשטן? מה תספרי לו גולדה? אבל לעת עתה עד שתחליטי מה את עושה עם תינוקך שימרי עליכם, שימרי על הכוחות" "גולדה...גולדה חכי" שמעתי מאחורי את קולו של גרש. בריצה שלי עם תינוקי לא שמתי לב שגרש רץ בעקבותינו. האטתי את הריצה שלי אפשרתי לגרש להשיג אותי הן לא עם גרש היתה לי בעיה, את גרש אהבתי יותר מאשר את עצמי. עם אביו היתה לי בעיה. גרש חיבק אותי בחום. "גולדה לא מבין אותך, מה קרה שם שברחת ? למה לא נשארת להגיד שלום לאבי?" איך יכולתי לספר לגרש שיש לו אבא מפלצת?" זה לא אתה גרש, אתה יודע הרי שאותך אני אוהבת אבל לא נוכל גרש להנשא. לא אוכל ללדת את התינוק שלנו העבר גרש לא מאפשר לי להביא אותו לעולם ואל תשאל אותי למה" ככה המשכנו ללכת גרש ואני בדרך לפנימיה. גרש חיבק אותי בחום מחה את דמעותיי "לו רק ידעתי גולדה מה גורם לך ליסורים הייתי עושה הכל על מנת להסיר ממך את המכשולים. אנא שתפי אותי הכניסי אותי אל עולמך גולדה. אני לא אוותר עליכם. רוצה גם אותך וגם את התינוק. ישנם מצבים גרש שחייבים להכיר בעובדה שהמציאות חזקה מכל דימיון. אתה ואני לא נועדנו לחיות יחד. את יודעת מה גולדה בואי נהיה הגיוניים לרגע. עדיין לא סיפרת לי מה כל כך נבהלת בביתי שגרם לך לברוח. אמרתי לך שאבי אדם נאור והוא יקבל אותך כמו את בתו. אז למה נבהלת?" כאשר הגענו לפנימיה הודעתי לגרש שמכאן דרכינו נפרדות. לא נוכל להמשיך להיות יחד ולא אוכל ללדת את התינוק.
"גולדה" פנתה אלי לאה אם הבית שלי בפנימיה, שראתה אותי חיוורת. "מה קרה? את לא מרגישה טוב?" שבוע חלף מאז שהייתי בביתו של גרש ראיתי שם את העבר רודף אחריי וברחתי. מאז כל ניסיונותיו של גרש לשוחח איתי ולהבין את שקרה באותו יום בביתו העלו חרס. לא רציתי לספר לגרש מי הוא אביו. נמנעתי מלפגוש את מבטו של גרש בכל פעם שדרכינו נפגשו.
והכי קשה היה לשבת לידו בכיתה. אהבתי אותו ואת התינוק יותר משאהבתי את עצמי. ירדתי בלימודים, ראשי כבר היה נתון בחיפוש פיתרון לגורל התינוק.
בהתחלה ניסיתי להתעלם משאלתה של לאה ולהתחמק במתן תשובה סיתמית אבל לאה אישה כבת 40 ששמה לב שדמעות החלו לזלוג מעיניי שיכנעה אותי להכניס אותה אל סודי הכמוס ביותר כי "טובים השניים מהאחד" סיפרתי ללאה את שקרה לי ביקשתי ממנה שלא לדווח על המיקרה לא לאמי ולא למנהל המשק. סיפרתי לה שתיכננתי לעשות הפלה אבל אין לי את האמצעים הכלכלים לצורך ההפלה. לאה החליטה לסייע לי ולתמוך בכל החלטה שאקח על עצמי. "גולדה יש לך עוד חודשיים בהן את יכולה להתלבט לגבי ההריון. מעבר לכך יהיה מסוכן לעשות הפלה. הצעתי לך שתשארי כאן בפנימיה בתום הלימודים. אבקש להעביר אותך מעבודתך שברפת לעבודה אחרת שלא תצטרכי להתאמץ בה ואם תתמידי בעבודתך כאשר כל הילדים יסיימו את לימודיהם ויעזבו את הפנימיה תיקבלי שכר עבור עבודתך. בזמן הזה תחליטי מה את רוצה לעשות עם התינוק. רק תדעי גולדה שגם אם תחליטי ללדת אותו עומדת בפנייך האפשרות לתת אותו לאימוץ."
לאה עמדה בהבטחתה סיעה לי לעבור מתפקידי כחלבנית ברפת לפקידות במשרד. שם למדתי להדפיס ולהיות מרכזנית ולא נדרשתי לעבוד עבודה פיזית. לפעמים מידי שבת הייתי הולכת לבדי אל אותה הגבעה ששם אהבתי להיות עם גרש, שם התמסרתי לו וחיינו כבעל ואישה, שם נוצר פרי אהבתנו. הזכרונות היו עדיין טריים. וככל שניסיתי להרחיק אותם ממני בידיעה שאני עושה צעד טוב ונכון, לא יכולתי להפסיק להתגעגע לגרש. יומיים לפני תום הלימודים שוב הלכתי אל המרחבים הייתי כבר בחודש השלישי להריוני פחות שבועיים כבר היתה בליטה קטנה בבטן ואהבתי לגעת בבטני. להבדיל מהפעמים בהם השתוללתי עם גרש ורצנו אל המרחבים, הלכנו תינוקי ואני בעצלתיים מביטים אל הנוף הקסום והפסטורלי. לא יודעת מה משך אותי באותו יום לחזור אל המקום שהיה ביתנו, האוהל שהקמנו גרש ואני, רגליי נשאו אותי ואת תינוקי אל מורד הגבעה, אמרתי לעצמי רק פעם אחת וזהו, לא אחזור למקום הזה שוב. רק להפרד מהמקום ומהזכרונות. ידעתי שאסור לי להשבר למען התינוק. המאבק בתוכי היה גדול. עדיין לא ידעתי איזו החלטה אקח לגביו, האם אמסור אותו לאימוץ? האם אעשה הפלה? התורה שוללת את נושא ההפלה ואני שגדלתי על ברכיה של סבתי הרבנית מחוייבת הייתי הן לצו התורה והן לצו המצפון. ללדת אותו לא אוכל כי לא אוכל לגדל אותו לבדי. המון שאלות הטרידו את מנוחתי. שמרתי על איפוק למען ליאור או ליאורה שלא לבכות. בצעדים חרישיים ניגשתי אל מורד הגבעה, עמדתי
והסתכלתי אל האופק, זכרתי את מילותיו של גרש שאמר לי להביט אל האופק ומשם לשאוב כוחותיי. בזמנו הבטחתי לו שלא אביט לאחור. לא יודעת כמה זמן עמדתי שם מהורהרת, מוצפת בזכרונות,
"גולדה" קולו הרך של גרש החזיר אותי אל המציאות. הסתובבתי לאחור, ראיתי את גרש מביט עלי בעיניו הירוקות והחודרות. להבדיל מתמיד הפעם החזרתי לו מבט. הוא התקרב עוד יותר שם את ידו על הבטן שלי ואמר: "גולדה לעולם לא אוכל להבין, מה הרחיק אותנו זה מזו? במקום שהתינוק יקרב בינינו יותר התרחקת ממני .תכניסי אותי אל עולמך גולדה, שתפי אותי, שאדע. תוך מספר שבועות גולדה אני אצטרך להתגייס, תני לי צל של תיקווה תני לי להבין מה קרה?" וכל אותו הזמן גרש ליטף לי את ליאור או ליאורה שלנו. "אעמוד לצידך גולדה בכל החלטה שתיקחי". ידעתי שאין תיקווה לעתיד בינינו ולמרות הכל תשוקתי אליו בערה. גרש שלמד לקרוא אותי בלי שאומר מילה חפן את פניי בידיו, הצמיד את שפתיו אל שפתותיי כאילו וידעו השפתיים והלשון שתהיה זאת הפגישה האחרונה שלנו, ינקנו זה את זו. הלשונות נצמדו זה לזו ושפתותינו לא רצו להפרד, היתה זאת הפעם האחרונה שבה תיניתי אהבים עם גרש.
אל תאמרי לי שלום אהובה הקטנה
כמה זמן אחכה לך ולתשובה
הידעת כי ליבי נסער מתמיד
ושואף אני לתכנן העתיד.
כבר חורף החל וקיץ עבר
בחוץ נעשה כל כך קר
אך יחד עם זה אין זה משנה
כי אפשר לתכנן זאת יפה.
החודש הזה חלף במהרה
החורף חלף כעת קיץ בא
אז בואי אהובה נשוט בסירה
כי מחר תהיה חתונה.
הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" כך קידש אותי איתן רגע בו ענד לי טבעת על האצבע.
כולם סביבי שמחו בירכו אותי במזל טוב. הצלמים צילמו אותי מכל זווית אפשרית הן כלה הייתי. ביקשו שאחייך אל המצלמה. ואני מהלכת לי בין שני העולמות חייכתי אל המצלמות ובכיתי בתוך הלב. רק לפני ארבע שנים הייתי האישה הכי מאושרת בתבל עם תוכניות לעתיד טוב לצידו של גרש, עם התינוק שהיה לי אז בתוך הבטן. וכעת, כעת נישאת אני לאיתן. איתן היה שונה מגרש עם איתן לא מצאתי שפה משותפת כשם שמצאתי אותה עם גרש. איתן היה עבורי ברירת מחדל, פיתרון אידיאלי. אחרי גרש קברתי את רגשות האהבה. לא רציתי להפגש עם המושג ששמו אהבה. ידעתי כבר שכל מה שאני אוהבת אני מאבדת. וכל אבדה כזאת גוררת אחריה התרסקות. יצאתי עם איתן שלושה חודשים והחלטנו להנשא ולהקים בית בישראל, היום הפכתי לאישתו החוקית .
| 
