העפיפון שלי

בגב ידי מסתיר פניי

והשמש מחלחלת

בקרנים  מנגנת

תוים על עור (ל)חיי

צועד לבד כמו הלך

בדרך אל הגן

לצל שלי בדרך

נוסף גם מעויין

רואה אותו מגביה

רואה אותו נישא

זנבו פסים של צבע

רוקד לאור חמה

מושך בכל הכוח

בלי להחסיר מבט

מחזיק שלא יברח

שלא יפול לסבך

שברירים קני הסוף

חושקים חולצה של בד

משליך היטל הגוף

אני והוא אחד

והרוח עת באה

משחרר ומגביה

אוסף ומותח

עת נסוגה

גואה הלב

מתרחב

ממריא איתו בחלומות

עד קצה השמים...