בעולם של מעלה

שקט שם, בשמיים. המלאכים עושים מלאכתם בזריזות ובחריצות.

פתע נפתחת הדלת בקול רעש גדול; חצוצרות ותופים ונגינה עזה מלווים דמות רבת הוד פנימה. נכנסת היא, בהליכה שכל-כולה אומרת כבוד.אין היא זקוקה להליכון, אף לא למקל בעל ארבעת הרגליות. נכנסת ומתיישבת. היא מתבוננת סביבה, האומנם כל הרעש הזה- לכבודה היה?

היא מחייכת בביישנות האופיינית לה, ומייד מרכיבה את המשקפיים הישנות והבליות וחוזרת לקרוא בספר על הצדיק שמעולם לא מת.

ומתבוננים בה האראלים ביראת כבוד- הגם זו במלאכים?

היא איננה שומעת. מכשירי השמיעה כבר מזמן מזמן אינם נמצאים לאוזניה. והיא כבר טמונה עמוק עמוק באותה סוגיית הגמרא אותה היא מבררת יחד עם הרב שלמה בורשטיין. ודוניס ואליס מתלחשות בינהן- הזו האחות שגדלה ועטפה אותנו באהבתה הרבה כל כך? ואנו לא ידענו גדולתה מעולם...

תור ארוך משתרך מאחורנית. וכולם רוצים לראות יופיה והדרה, ללמוד מהליכותיה.

"ראיתם? זה זמן רב שלא הייתה כאן קבלת פנים כזו..." שחים הכל. ויודעי דבר משיבים- "אותה, הועיד רבונו של עולם ליישב במזרח. זהו מקומה שהועד לה מששת ימי בראשית. זהו מקומה הנצחי. בישיבה של מעלה."