בית שני

עזרא ונחמיה הפכו לי מאבל ליום טוב,

עד שהיו לי לזרא.

איך נפלו גיבורים בעם האלוהים המופקר,

אש תֹאכלֵהו ואימה תיפול עליו, אמן ואמן.

כך אומַר בפרוס עלי שנתו יתברך,

ועיני קשורות וידי כבולות

והוא גוהר עלי עמוקות.

אפס אלוהים וַאָיִן

והיונה- בתהום.

מי יִמְשֵנָה ומי ימושֵנָה,

יונה תמה וברה וכנפה שבורה,

העזרא ונחמיה יעלוה מפי פַחת ומתהום

באר תחתיות?

אלא, אמרתי, מי שהעלה את הדוויה מבבל,

הזונה הגדולה, שכוחת האל,

יעלה גם אותי, יונתו שבחגווי הסלע,