לבת הים הקטנה היה שיער מתנופף ושובבי, בטן שטוחה, וגוף מעוצב. לבת הים הקטנה היה גם זנב סנפיר בוהק שכל נערה הייתה בוודאי חולמת עליו, זנב הסנפיר שלה היה עדין וחלש, אך גמיש והרפתקני, ולקח אותה למחווזות רחוקים או להסתחררויות מעניינות בעולם החלומות.
בת הים הקטנה הייתה אמנם קטנה וחלשה מבחינה חיצונית, אך פנימיותה הייתה חזקה וברורה. כבר בגיל צעיר היא למדה לא לסמוך על שום דבר שקורה לה ולא לתת לעצמה להיסחף עם הזרם האדיר של המים. היא הרשתה לעצמה להרגיש במקצת את זרם המים רק כשהסתחררה עם זנב הסנפיר הבוהק שלה ותו לא, היא הקציבה שעות מסוימות בהן יכלה להיסחף עם זנבה למקומות רחוקים בדמיון ורק בדמיון, ובשעות אחרות הייתה רצינית ואחראית, כי הרי אם היא לא תדאג להצליח בחיים אף אחד לא יעשה זאת בשבילה.
מעל פני המים שבהם גרה בת הים הקטנה, נצץ עולם שלם, עם כל מיני סוגים של אנשים, מעניינים מעצבנים או סתם רגילים ולא מוכרים. בת הים הקטנה הייתה נוהגת להגיח מעל פני המים, לצפות באנשים מרחוק, והתחברה לפעמים עם שחף או שניים שמצאה איתם מכנה משותף.
יום אחד כשהציצה בת הים הקטנה מעל פני המים הבטוחים, ראתה מול עינייה עיניים יפות וגדולות, מלוות במבט מתעניין ומסתקרן בה ובעולמה. בת הים הקטנה זינקה במהירות בחזרה אל תוך מי האוקיינוס, אולי כי התביישה, ואולי כי לא ידעה מה לעשות באותה שניה. בת הים המשיכה במהלך חייה, ולפעמים הוסיפה את אותו מבט חודר לדמיונות שלה, כשנהגה להסתחרר עם זנב הסנפיר שלה.
בפעם הבאה כשהגיחה בת הים הקטנה מעל המים, פגשה שוב את אותו מבט, לאותו מבט התלוו פנים וגוף, וחיוך ביישני שקרץ לעבר בת הים, בת הים שמחה מאוד. היא הרגישה כאילו שהיא הכירה את אותו, בן אדם? כן, בן אדם, ככה קוראים להם, והיא ניסתה לבנות לעצמה קווים לדמותו. הוא בהחלט יפה ומעניין, ביישן, ומוקף במחזרות. בת הים זינקה למים בחזרה, והתסובבה בשמחה עם סנפיר החלומות שלה.
בפעם השלישית שהגיחה בת הים מעל המים, פגשה באותו בן אדם שוב, וגילתה מן הסתם, שהוא נסיך, הוא קצת חייך אליה, קרץ, או ניסה לפתח שיחה. איזה כיף, בת הים הקטנה חשבה לעצמה, מחוזר כל הבנות, מחזר אחריי, וזינקה שוב מתחת לפני המים. בפעם הרביעית שהגיחה, שוב ראתה את הנסיך, וכך הלאה, כל פעם מחדש. בת הים הקטנה שאהבה הגדרות, חשבה לעצמה שאין במפגשים הבלתי פוסקים האלה מקריות, והיא צריכה להתחיל ולנוע לעבר המטרה, כי הרי, בת הים היא טיפוס אחראי שמציב לעצמו מטרות וכובש אותן.
בפעם הבאה שהגיחה בת הים מעל פני המים, היא נופפה לנסיך לשלום, והוא שיתף פעולה בשמחה, בת הים זינקה מהר בחזרה אל תוך המים, והחליטה שאת הצעד הקטן שלה בינתיים היא הספיקה לעשות.
בת הים סיפרה את הסיפור על הנסיך שקצת אוהב אותה, לחברתה הטובה, חברתה הטובה קימטה את פניה, ולא התעניינה בסיפוריה. גם אמה של בת הים לא הבינה על מה ההתלהבות, והזכירה לה, שהיא קטנה, וצריכה להישאר מתחת לפני המים, כי היא עוד לא מבינה כלום. בת הים החליטה להמשיך במתכונת הרגילה של חייה, וניסתה שלא לחשוב על הנסיך. היא התעסקה בכל החלומות בשעות המוקצבות להן, ובשעות האחרות הייתה רצינית ואחראית.
בת הים התרחקה מכל מי שהכירה והייתה סגורה בעולמה, כך עברו להן השבועות, עד שיום אחד הרגישה שבחייה אין דבר ממשי או משמעותי, היא החלה להיזכר בנסיך והתמלאה באושר, זה הנסיך שלי, היא חשבה, והוא אוהב אותי! אני רוצה לדעת שהוא אוהב אותי.
היא עלתה במהרה מעל פני המים, שם החליטה להשאר במשך כמה דקות עד שיגיע הנסיך, הנסיך אכן הגיע, והחל להביע את התפאלותו מבת הים, ניכר שהוא התעניין בה מאוד, בת הים הרגישה כמו שאף פעם לא הרגישה, לראשונה בחייה דברים שנאמרים בחלומות הופכים למציאות.
בת הים הכניסה את הנסיך לעולמה, והפכה אותו למרכזו, תבנית סדר החיים שלה החלה להשתנות, והוא הפך לטוב שבעולמה.
בת הים שנסחפה כל כך עם אהבתה כלפי הנסיך, החליטה שהיא רוצה להרגיש אותו שוב, ויהי מה. בת הים הבינה שבצורתה הנוכחית והראשונית, היא לא יכולה להתקרב אל הנסיך, וחשבה לפנות למכשפת הים לעזרה. מכשפת הים שהייתה ניגוד מוחלט למה שלמדה כל חייה, היוותה פתרון. מכשפת הים הייתה בן אדם לא אחראי ונתנה לחלומות ולאשליות שלה לסחוף אותה, היא נהגה לישון במשך כל שעות היום, וכך התפספסו חייה. בת הים העירה את המכשפה בזהירות, וביקשה ממנה שתהפוך אותה לבת אדם.
המכשפה הסבירה לה במה החלטתה כרוכה, "ראשית כל" פתחה המכשפה בנאום מאיים, "את תצטרכי לתת לי את התכונה שבונה את צורתך הנוכחית והמנותקת, את תכונת האחריות שלך." בת הים הסכימה בעודה מדמיינת אותה ואת הנסיך נהנים להם במדשאות ענק, "אהבה כרוכה בעוד תנאים מתוקתי..." המשיכה המכשפה בקול צורם "אני לא מבטיחה לך דבר, ישנה אפשרות גדולה שתתאכזבי מאותו נסיך, ואם זה יקרה, כל צעד שלך יכאב כאילו סכינים חדים מפלחים את ליבך ורגלייך. כך זה יהיה בתחילת הפגיעה, כשתרגישי שהרוק בפה שלך מתייבש, וכל מה שתיראי מולך יהיה קיר לבן. לאחר מכן, את תתהלכי כסהרורית שלא שייכת לאף עולם, לא לעולם האחראים שמתחת לפני המים, ולא לעולם האנשים שיכולים להיות שמחים" בת הים כלל לא הקשיבה לאזהרותיה של המכשפה, והייתה מטושטשת מסם האהבה. אני אסתדר, היא חשבה לעצמה, לא אתן לעצמי להפגע, הנסיך יצטרך להוכיח את עצמו, ואם לא יעשה זאת, אחתוך מיד את הקשר הרגשי שלי אליו. בת הים הסכימה להצעת המכשפה, ובמטה קסם הפכה אותה המכשפה לבת אנוש, ואת זנב הספיר שלה לרגליים חדשות, וחלשות. צורתן עדיין הזכירה סנפיר במקצת, ולכן הן היו חלשות ולא מתורגלות לריצות או הליכות ארוכות.
בת הים זינקה מחוץ לפני המים, שם לא ראתה את הנסיך שלה. היא החליטה לטייל, וללכת במדרונות ארוכים, על אף רגליה החלשות, רק כדי לפגוש בנסיך. בת הים הלכה והלכה, עד שלפתע ראתה את הפנים המוכרים, לבה החל לפעום בחוזקה, הנה הוא, הנה הנסיך שלי, חשבה לעצמה. הנסיך שמח לראות אותה ופרס על פניו חיוך רחב. הוא ניסה לתקשר איתה, וגם היא איתו, אבל בת הים הקטנה לא הכירה את המנהגים הרגילים של בני האדם, ואף שרצתה, לא הצליחה להשתוות ללבביות של הבנות האחרות שהקיפו אותו.
הנסיך האדיב שלה התברר כמקסים מרגע לרגע, הפגין את אהבתו אליה, ואפילו לפעמים נגע בה, ולה זה היה קשה, כי הרי היא באה ממקום אחר לגמרי. ולמרות זאת הם המשיכו בקשר שלהם, וקבעו להיפגש. המכשפה שראתה בכדור הבדולח שלה שהקשר שלהם מתפתח, החליטה להכשיל את התקשורת ביניהם ודאגה לכך שאותה פגישה לא תתממש.
הזמן עבר לו, והנסיך המשיך בחייו. בת הים ראתה את אותו נסיך עם מישהי חדשה איתה החזיק קשר חזק עם "אהבה אמיתית" לדבריו. נבואות המכשפה התגשמו, ובת הים מצאה את עצמה הולכת צעד ועוד צעד בהרגשה שעשרות סכינים חדים מפלחים את ליבה ואת רגליה החלשות. היא הבינה שעכשיו היא לא קשורה, לא לנסיך ולא לעולם היציב שהשאירה מאחור. היא אינה עצמה יותר, וגם לא מישהי אחרת, נערה שרגלייה חלשות מלשאת את חייה הכבדים. בת הים נהגה ללכת כל ערב אל עבר המזח ולצפות בים. היא ישבה עצובה ונוגה, מוקפת מלנכוליה מוכרת, היא נהגה להזכר בכל הזמנים היפים עם הנסיך, ויום אחרי יום הרגישה איך שהזכרונות הופכים מטושטשים ומרוחקים יותר יותר. היא הזילה דמעות שקטות, על אותה אבידה,על הנסיך שלה שלא נמצא יותר, ואף אחד לא הבין את זה, שהיא איבדה חלק מגופה וחייה. הרי לפני פגישתה עם הנסיך היא הייתה אחרת, ולאחר פגישתה היא שינתה את גופה עבורו, ועכשיו, הוא לא נמצא והיא לא יכולה להחזיר אותו, אז מה הטעם בצורה החדשה שבה היא נמצאת?
וכך, המשיכה, ערב, ערב, לבכות על המצב התלוש בו היא נמצאת,ומסיבה זו המים בים מלוחים כל כך.
ואם תהיתם אי פעם, מה הכוונה בסוף המסורתי של הנס כריסטיאן אנדרסן שבו היא הופכת לבת אוויר, הכוונה לכך, שהיא מתאדה, מתאדה כלא הייתה, מתאדה מחייו ועולמו של הנסיך.
לפני כמה ימים סיפרתי לו סיפור.
"אני כמו בת הים הקטנה..."
"למה?" הוא ענה לי בקולו השליו...
"כי בת הים הקטנה גרה בים, ולא היו לה רגליים, ולנסיך שלה כן. ואפילו שהמצב היה כזה, היא לא וויתרה על...." התעכבתי במקצת.
"על מה?" הוא המשיך בקול קצת דוחף שצופה מראש את התשובה
"ויתרה על הרגשות שלה כלפיו, והייתה מוכנה לוותר ולהקריב את מה שיש לה בשביל להשיג את מה שהיא רוצה.גם כשהייתה לו מישהי אחרת..." הוא קטע אותי באמצע הנימה הפסימית
"אבל הם ביחד בסוף לא?" הוא אמר כשהוא מוסיף נימה רומנטית ומרמזת משהו לדבריו
"יש שתי גרסאות לסיפור, הגרסה האחרת היא המקורית, של הנס כריסטיאן אנדרסן" עניתי, וסיפרתי לו על הגרסה האחרת...
