אז למה אני כאן וכולכם שם?

למה יש כוכבים שבהם היום ארוך יותר מהשנה

למה קוראים לשתיים עשרה שעה עגולה

למה תמיד אומרים שסוף זה תמיד התחלה

מה הקשר בין אוצר למילים

ומי בכלל מחביא בארון שלו שלדים

למה אומרים כחול כמו הים

למה אני כאן וכולכם שם?

אז אולי זה כי אני יודע רק את השאלות ולא את התשובות

ולא ממש מבין מה זה יותר או פחות

כי מה לעשות אני לא מבין הכול

יש דברים שגם אני לא יכול

אני לא יכול להחזיק עיפרון ולכתוב

אך המילים כמו מתחברות לי מעצמן בראש וזה הכי טוב

אני לא יכול לחבר מספרים

אבל לא אכפת לי כי אני יודע דברים אחרים

אני לא יכול לרוץ מהר ולקפוץ גבוה כמו כולכם

אבל אם רק ארצה את הירח אני אוריד בשבילכם

יש ילדים שאומרים שאני חכם

אז אולי תסבירו לי למה אני כאן ואתם שם?

אני לא יכול לעצור את הדמעות שניגרות על פני שוב ושוב

פשוט כי גם אני בן אדם כמוכם וגם לי לפעמים עצוב

אומרים ששם איפה שאתם נמצאים לבכות זה לא מתאים כי להתנהג יפה צריכים

אבל שטויות זה לא נכון....אפילו מלאכים בוכים

יש כאלה שאומרים שהייתי צריך לשחק עם ילדים אחרים

אבל אני דווקא רציתי לשחק עם עצמי במשחקים מוזרים

אז אני לא עצוב וגם לא מאוכזב

כי אלה המשחקים שאהבתי ואני אוהב גם עכשיו

ולא הייתי מחליף אותם לעולם

אפילו בעד להיות איתכם שם

גם לי יש חלומות ושאיפות בדיוק כמו לכם

אז למה ההורים שלי אומרים שאני לא יכול להיות איתכם

גם אני רוצה להיות טייס או רופא

אולי עורך דין...מה זה משנה?

זה אולי לא יקרה היום או מחר

אמא אומרת שאצלי זה יהיה קצת יותר מאוחר

אני חושב שעד אז יעברו כל כך הרבה שנים

בטח האדם כבר ינחת על מאדים

גם אני רוצה כמוכם ללמוד איך מחשבים

ולהבין סוף סוף איך שנה אחת יכולה לקחת 248 שנים

גם אני רוצה להיות עם הגדולים והטובים

אני שווה קצת יותר ממה שאתם חושבים

אתם עוד תראו עוד יבואו ימים

יהיו לי ציונים וגם הישגים

אבל תאמינו לי זה לא הכול בחיים

אני אכיר עוד הרבה ידידים אחרים

אבל החברים הטובים באמת שלי יהיו הספרים

גם לי עוד יהיה תואר ושניים אפילו שלושה

ואז בטקס דמעות סוררות יצוצו פתאום ויזלגו על לחיי בלי בושה

אני אדע להחזיק עיפרון גם אם יעירו אותי באמצע הלילה

אני ארוץ ואקפוץ גבוה מכם....עוד תהיה לי מדליה

אך החשבון תמיד יישאר ממני והלאה

גם אני אלך לאוניברסיטה אפילו לפני כולם

אבל חברים כמוכם כבר לא יהיו לי לעולם

אתם בטח אותי כבר לא זוכרים

יש לכם חברים חדשים והרבה מכרים

אתם גם לומדים אותיות ומספרים

יש לכם שיעורי בית וגם מבחנים

אז למה אותי עזבתם לעוד שנים רבות של לשחק עם הקטנים?

אני לא בן שש אני כבר בן שבע ואתם גם

אז למה אני כאן ואתם שם

למה כולכם בכיתה א' ורק אני בגן???

מה לעשות אני לא מבין הכול

יש דברים שגם אני לא יכול

אני לא יכול לקפוץ גבוה כמו כולם

אבל תסתכלו לירח.......כי יום אחד אתם תראו אותי שם.

___________________________________________

לכל חבריי, ילדי גן חוה טל בפתח תקווה תשנ"ב (1992)  
ולכל הילדים שעברו את החוויה
מוקדש באהבה מהילדה שנשארה בגן חובה