החבר של הילה
(פרק מהרומן הצד של הלב) / רונן
"הילה, אני קוראת לך, אז בואי עכשיו!"
"אבל אני משחקת עם ששי."
"אז תגידי לששי שלום ובואי לאכול."
"אני לא רעבה."
"אבל קודם ביקשת ממני להכין לך לאכול. די! תבואי לכאן נמאס לי לצעוק לך כל הזמן. הילההה!"
"מהההה?"
"תבואי עכשיו ומייד!"
"מה את רוצה? אני באמצע עם ששי."
"שבי לאכול."
"לא רוצה."
"תגידי מה נכנס בך בזמן האחרון? מה זאת ההתנהגות הזאת?"
"כלום."
"אל תגידי לי כלום ואני לא רוצה לראות את הפרצוף הזה."
"איזה פרצוף?"
"הפרצוף ברוגז הזה שאת עושה כל הזמן. זה נכון מה שהגננת סיפרה לי היום?"
"מה היא סיפרה לך?"
"למה את לא אוכלת? האוכל יתקרר. שאת ביקשת מכל הילדים לקרוא לך הילה רוזולוב."
"עוד לא מכולם."
"למה?"
"מה למה?"
"את יודעת יפה מאוד מה אני שואלת."
"סתם."
"תפסיקי לשחק עם האוכל ותתחילי לאכול."
"אבל אני לא כל כך רעבה."
"אז למה ביקשת ממני להכין לך אוכל."
"קודם הייתי רעבה אבל אחר כך ששי בא והרעב עבר לי."
"למה ביקשת מהילדים לקרוא לך ככה."
"כי זה השם שלי."
" לא מספיק לקרוא לך רק הילה?"
"בכדי שלא יתבלבלו."
"יש עוד הילה בגן?"
"לא. היתה בגן שושנה אבל בגן מירה רק אני הילה."
"אני לא מבינה."
"את כן מבינה. את סתם עושה את עצמך בכדי שאני ארגיש לא טוב."
"על מה את מדברת? למה שאני ארצה שתרגישי לא טוב? את חולה?"
"ככה זה עם אימהות. לפעמים הן צועקות בכדי שהילדים ירגישו לא טוב ולא יעשו כל מני דברים שהאמהות לא אוהבות שהם עושים."
"מה זה השטויות האלה? מי סיפר לך את זה? בגן?"
"ששי אמר לי. שאלתי אותו למה את צועקת עלי כל הזמן ואז הוא הסביר לי."
"אבל זה לא נכון. אני אוהבת אותך. את יודעת שאת החיים שלי. למה שאני ארצה שאת תרגישי לא טוב."
"כי ככה זה מבוגרים. הם עושים לפעמים שטויות אבל הם לא יגידו שהם עשו שטויות. אז הם צועקים וככה יחשבו שהם יותר צודקים כי הם צועקים."
"גם את זה ששי אמר לך?"
"כן. ששי הוא החבר הכי טוב שלי והוא גם הכי חכם בעולם."
"הילה. תקשיבי לי מתוקה. לא אני רוצה שתעזבי רגע את הכף עכשיו ותסתכלי אלי."
"אבל אמרת לי לאכול."
"רק עוד רגע. אני רוצה להגיד לך משהו חשוב ואחרי זה תוכלי להמשיך לאכול."
"אוף. מה?"
"אני רוצה שתסתכלי אלי כי זה משהו חשוב. את כבר ילדה גדולה. עוד מעט את הולכת לכיתה א'. הילה. הילההה. עזבי את הזבוב."
"אבל הוא הולך עלי."
"הוא יעוף תיכף מהחלון. את מקשיבה לי חומד. את כבר ילדה גדולה והגיע הזמן שיהיו לך חברים אמיתיים."
"אבל יש לי חברים אמיתיים."
"באמת מי?"
"שני עובדיה ואורי."
"אז למה את אף פעם לא הולכת אליהם הביתה או מזמינה אותם אליך."
"כי הם לא חכמים."
"מה זאת אומרת הם לא חכמים?"
"הם לא מצליחים לראות את ששי ואז הם אומרים שאני טיפשה ושני עובדיה אמרה לשני ברקוביץ שאני קצת קוקו ועשתה לה ככה עם האצבע. אז אני לא רוצה שהם יבואו. חוץ מזה ששי הוא רק חבר שלי."
"הוי, הוי ,חמודה שלי. כמה שאני אוהבת אותך."
"אמא! את מכאיבה לי."
"אני אמא שלך נכון?"
"בטח שאת אמא שלי. את האמא הכי יפה בגן. שמעתי את אבא של רון אומר לאבא של ריקי שאת הכי יפה. אמא."
"כן מתוקה."
"מה זה שווה?"
"לא חשוב עכשיו. אני רוצה שתקשיבי לי טוב טוב. מה את עושה?"
"אני מותחת את האוזניים בכדי לשמוע אותך טוב טוב."
"טוב. מצחיקולה את. ואת יודעת שאני אוהבת אותך הכי הרבה בעולם? נכון? ואת יודעת שאני אף פעם לא אשקר לך. חמודה של אמא."
"מה קרה אמא. תגידי את זה מהר כי האוזניים כבר כואבות לי."
"אחחחח. הילה. הילה. את יודעת נכון?"
"שמה."
"שאין באמת מישהו כזה שקוראים לו ששי."
"בטח שיש והוא החבר הכי טוב שלי והוא יודע הכי הרבה בעולם."
"איך הוא יודע כל כך הרבה?"
"כי הוא קורא המון ספרים. מלא ספרים הוא קרא. בגלל זה אני רוצה כבר להיות בכיתה א' ואז גם אני אקרא הרבה ספרים ואהיה חכמה כמו ששי ואז שני לא תעשה עלי ככה עם האצבע."
"אבל מתוקה שלי. אין באמת אדם כזה. זה מישהו שאת הימצאת."
"לא נכון ולא נכון. את שקרנית!"
"הילה! למה את בוכה עכשיו?"
"כי את שקרנית וגם את חושבת שאני טיפשה."
"אני אמא שלך אני בחיים לא אחשוב שאת טיפשה ואני גם לא משקרת לך."
"אבל האישה ההיא אמרה לך שתעזבי אותי. שלא תגידי לי שהוא חבר דמיוני."
"איזו אישה?"
"זאת שבאה. שמעתי אותכם מתלחשות ואת הבטחת לה וגם לה שיקרת. שקרנית ושקרנית."
"אני לא משקרת."
"שקרנית ושקרנית, שקרנית ושקרנית."
"הילה מספיק עם זה. אני לא משקרת לך. תקשיבי לי."
"לא שומעת כלום והכל בצבע חום."
"תוציאי את האצבעות מהאוזניים. הילה! את שומעת אותי?"
"לא שומעת כלום והכל בצבע חום. דיייי! את מכאיבה לי. תעזבי לי את היד."
"אז תפסיקי לבכות ולצעוק ותקשיבי לי. אני לא משקרת אותך."
"אז למה אמרת לגננת שקוראים לי הילה טולדנו?"
"כי זה השם שלך."
"את רואה את עוד פעם משקרת. השם שלי זה הילה רוזולוב. בגללך הייתי צריכה להגיד לכולם בגן בכדי שלא יתבלבלו. ועכשיו הם עוד יותר חושבים שאני טיפשה וכזאת עם האצבע. הכל בגלל השקרים שלך."
"אני לא אוהבת שאת בוכה ככה. אבל אני לא התכוונתי לשום דבר רע. חוץ מזה השם שלך באמת הילה טולדנו אני לא שיקרתי."
"לא נכון ולא נכון. אני יודעת כי ששי אמר לי."
"מה הוא אמר לך."
"שאחרי שהאבאים והאמהים מתחתנים. אז האמהים מקבלים מהאבהים את שם המישפחה וגם הילדים מקבלים רק את השם מישפחה של האבהים גם אם האבהים כבר לא גרים יותר עם האימהים."
"די, מספיק! נימאס לי כבר לשמוע על הששי הזה. אני לא מרשה לך יותר לשחק איתו. הילההה! מה קרה לך? איזה שד נכנס בך. תאספי עכשיו את כל האוכל מהריצפה. את שומעת?
תאספי את הכל תיכף ומייד. ותפסיקי לבכות. את לא רוצה? בסדר. אז לכי לחדר שלך ואל תצאי את שאני ארשה לך."
© כל הזכויות שמורות לרונן
