שירים

כל נשימה
שואפת לתוכי
רסיסייךְ,
שהתפזרו באחת
על קירות חדריי,
שברחתי מהם.

קול צלילייךְ
מהדהד
בחללים,
שנפערו בי,
כִּבְמטה נִבְלוֹ
של אורפיאוס.
וטעמי-עינוגייךְ
נעמו במוחי
לחיכי
והותירו בי
יתמות.

עוורונם של הטיפשות
והרשעות
לא כילו בנו האון
ולא טחו עינינו מראות
זוֹ אֶת זוֹ באהבת אין קץ.

תגובות