אולי אני מספידה אותך

אם הייתה לי תיבה קטנה, הייתי קוברת בה את כל התמונות וטומנת אותה עמוק עמוק באדמה, כדי לא לראות.

הייתי מקווה, שהן היו מתכלות עם השנים כמו בקבר.

*

אם הייתה לי תיבה קטנה, הרי שהיא לא הייתה מספיקה ולא היה בה מספיק מקום בכדי להכיל את כל הזכרונות הרעים, התמונות והצלקות, שיש לי ממך.

אם הייתה לי תיבה קטנה, אולי הייתי מצליחה לקבור את העבר שלי ולהעז שלא להביט לאחור לעולם.

*

אם הייתה לי תיבה קטנה, אולי לא הייתי מתעוררת מדי פעם מפוחדת בלילות?

אם הייתה לי תיבה קטנה, הייתי קוברת בה משאלות ועצות ומייחלת שיום אחד הם יימצאו ואולי, יתגשמו לילדה אחרת שזקוקה להן.

*

אם הייתי יכולה, במו ידיי הייתי מתלכלכת מהחול בכדי לקבור את התיבה.

אם הייתי יכולה, במו ידיי הייתי קוברת את העבר שטוף הדם והאימה.

*

כל הזמן מספרים לי כמה שהייתי ילדה שקטה, כולם אומרים שהייתי מאד מתוקה, ילדה טובה ושקטה שבקושי היו מרגישים אותה בחדר.

כל הזמן מספרים לי כמה אהבת אותי וכמה דאגת לי, הם לא באמת ידעו כמה "אהבת" אותי וכמה "דאגת לי".

הרי "אהבת" שהייתי שם בכל פעם כשהיית צריך לפרוק זעם ויצר ותמיד, הרי תמיד, "דאגת" שאני אתנקה טוב טוב אחר כך כדי שהם לא באמת יידעו.

ו"דאגת" לספר להם שקרים ואני, אני הייתי הילדה הטובה והשקטה שלא פצתה פיה. מתוקה ושקטה, שבאמת לא רצתה שירגישו שהיא בחדר.

*

אם הייתי יכולה, במו ידיי הייתי מתגברת עליך, אך לא יכלתי.

אם הייתי יכולה, במו ידיי הייתי מגנה על עצמי, אך לא יכלתי.

*

בעבר, להתקל בך היה כמו לרוץ היישר לתוך זכוכית ענקית ולהתנפץ לתוכה.

אבל היום רסיסי הזכוכית הפכו לכוחותיי ואני יכולה.

היום אני יכולה להסתכל בעיני החיה שלך ולדעת שסופך מתקרב ועונשך כבר נקבע אפילו ללא תפילה, ללא בקשה, ללא התערבות שלי כלל וכלל.

היום אני יכולה להסתכל עליך ואולי להעלות אפילו חצי חיוך בזכות הסבל שלך.

על כל שנה שבה התעללת.

על כל חודש שבו הרבצת.

על כל שבוע שבו אנסת.

על כל שעה שבה קיללת.

על כל דקה שבה רצחת.

על כל שניה שבה הרגת

לאט לאט במו ידייך,

את  - הילדות - שלי.

ועכשיו, עכשיו...אתה מבקש מחילה.

נהיית דתי? התחלת להתפלל? אתה קורא לאלוהיך בשעתך הכי קשה?

האם אתה באמת חושב שהוא..הוא שיושיע אותך?

אחרי שתעמוד מול שערי גיהנום הלוהטים לקבל אותך אפופי להבות ושאר נבלות כמוך, כאן, הם כולם יספידו אותך.

הם כולם יספרו כמה היית "טוב", שהיית "בן יחיד" מתוך שלוש בנות.

"אב ובעל למופת".

הרי אני שומעת את ה"הספד" הזה כבר חודשים.

אה וכמובן, שידעת לבקש מחילה מאנשים שפגעת בהם.

יהללו וישבחו חייך ואילו אני....

אני?

אני אעמוד לי בצד, שקטה שקטה...ולא אומר כלום,

כי אולי בעצם כאן אני מספידה אותך.

*

אני לא אשבח את חייך,

אני אשבח את מותך.