Winged music note.gif
קשר הוא רק תו מתוך מנגינה של שיר אהבה, אם הקשר הוא ארוך ושמח אז הוא תמיד פותח, אם זהו קשר שממשיך וממשיך אך פה ושם נעצר לתקופות מסוימות זהו הפזמון, אך אם הוא קשר שמשאיר סימן אך לא יותר זהו רק תו קטן בשינוי המנגינה.
זה כבר זמן מה שאני לכתוב את עצמי במילים, אך משום מה לא עולה לי דבר בראש חוץ ממחסום הכתיבה, אני מנסה לכתוב שיר אהבה אך יוצא לי רק שיר דיכאון, מחפש מנגינה שמחה אך נתקע בדרך במנגינת לוויה, אז מנסה לחשוב מחשבה טובה אך שוב עולה אותה מחשבה היא הלכה, וכל מה שנשאר לך לעשות הוא לחזור לעצמך אך אין ברירה אתה זה לא אתה בלעדיה.
אני מתהלך סביב עצמי, חושב, מתבונן בתוך עצמי, אך איני רואה דבר, משנה את הגישה מנסה להרגיש, אך משום מה אני מרגיש את גופי זז אך הנשמה שלי קפואה, אני פשוט משותק מכף רגל עד ראש, אני נחנק, נעצר ואז נופל לרצפה זה הכה בי היא נעלמה.
איך זה בחיים כאשר סוף כל סוף מתעלים על הצרות ומתחילים להיות שמחים, ופתאום דקירה אחר דקירה, עוקצת אותנו דבורה ועוד דבורה משאירה סימנים, שלא נאלמים וכן זה כואב בהתחלה, ואז אחרי זמן מה הכאב נעלם אך נשאר הסימן, אבל משום מה כמה שאני יגרד כמה שאני ינסה לטפל במכה היא לא נעלמת, אני ממשיך אני מתאמץ כולי רועד הכול מסביב מסתובב אני משום מה רואה שחור, ואז זה מתחיל דמעה אחר דמעה פשוט אוכלת את הדממה, אני מרגיש את הרעד בכל גופי, מסתכל אולי היא התקשרה אולי היא שלחה הודעה, אבל כלום רק דממה.
הכול זה עניין של כבוד למה? אני לא יתקשר שהיא תתקשר!, היא אשמה היא הרסה את הכול! למה אני זה שצריך תמיד להוריד את הכבוד שלי ומתנצל למה?! חולף הזמן ושום דבר לא משתנה, הסימן אומנם נעלם, אך הוא השאיר אחריו צלקת שלא תעלם לעולם, זה מכה בי שוב ושוב, אני מנסה לזוז אולי זה ישכיח את הכאב, אך משום מה הגוף זז והמוח רץ, הוא מחפש מחשבות טובות ואז זה שוב קרה, הנשמה נתקעה ועדיין השיתוק הזה, הוא לא יעלם לעולם!, זה מתחיל לאכול אותי אם כל געגוע, אם כל רגע שמזכיר את אותה תקופה, אם כל שיר ברקע, היא פשוט הלכה, היא לא תשוב.
אתה מנסה להלחם, אתה לא רוצה להקנה בלי מלחמה, אתה מתחיל לדבר לעצמך דרך המחשבות, החלומות, דרך השירים והמנגינות, אתה מנסה להלחם נותן מכה אחר מכה, נופל לרצפה שוב ושוב, אתה מתחיל לזעוק לעזרה, אך אין מי שיעזור,אתה חייל בודד ושבור בשדה קרב זועק לעזרה ואין אדם מסביבך, מתחיל לבכות וצועק תתעורר כבר! היא לא תשוב! תעשה משהו תחזיר אותה...אבל הגוף כואב הוא שוב משותק ולא יכול לעשות דבר.
כל יום מחדש מתעורר אך עדיין יושן, למה לקום כשאין סיבה, הם כולם מסביבך החברים המשפחה האנשים שקרובים אלייך באמת הם לא הלכו לשום מקום, הם כולם איתך, אך משום מה כשהיא לא איתך אתה מרגיש לבד, אתה ממשיך לחפש אולי ישנו איזשהו סימן אולי היא שם מביטה אלייך דרך החלון הקטן, כמה כבר אפשר להסתכל? אתה מנסה להתעורר, אתה מתחיל לרדוף אותה במחשבות, בדאגות אתה מרגיש שאתה מאבד את עצמך ואז... אתה שוב נופל.
אתה קם מהר מהרצפה רץ במסדרון מחפש דרך מוצא, מיואש אך היא מלאה אותך באמונה בתקווה לאהבה היא חזקה אותך יותר מכולם, עובר דלת אחר דלת, אך כולם נעולות אתה מרים את ראשך מתחיל להסתכל אולי פספסת איזו דלת זה לא יכול להיות! ואז אתה רואה את זה ממש מול עיניך לא משנה לאן תפנה את מבטך שמה פשוט חרות על הקיר על הדלת על הרצפה על התקרה, אתה מסוחרר אתה מתחיל לאבד שליטה אתה בוכה אבל אין מי שתחבק, אין מי שתעזור, אין מי שתתמוך, אתה מתחיל לעבוד עצות, אומרים לך תשכח אבל היא לא תשכח אתה יודע את זה כבר!, אומרים לך תברח אבל היא שם רודפת אותך לא משנה מה היא שם!, אומרים לך לחפש אחרת אתה מנסה אבל גם כשאתה מוצא אתה לא שוכח כי היא פשוט לא היא!
אין כבר מה לעשות אין כבר תשובות, נותרו רק שאלות: מתי זה יגמר? מה אני צריך לעשות? מתי סוף כל סוף אהיה מאושר? האם היא תסלח לי? האם היא הלכה...ולא תחזור לעולם?
אתה רוצה לעשות הכול, אתה תשבור, תהרוס, תיצור, תחדש, תלטף, תחבק, תנשק, תאהב אך מה זה כבר יעזור כאשר היא לא שם בשביל לאהוב.
כשהכול היה טוב והייתה מאושר הרגשת שאתה מטפס במדרגות לגן עדן של האושר, אבל כאשר היא הלכה אתה מוצא את עצמך בסופה שפשוט דוחפת אותך למטה מדרה אחר מדרה עד שאתה מוצא את עצמך מספר מדרגות מהקרקעית העמוקה, אתה יושב לבד אם עצמך מנסה לשבור את השתיקה, מוריד את עצמך לעוד מדרגה, אתה כבר מרגיש את הרצפה, מנסה למצוא את המילה הנכונה, אולי היא תחזיר את הכול שוב כמו שהיה בהתחלה, אבל אין מוצא פשוט הכול כבר לא מה שהיה היא פשוט הלכה, שכחה אותך, אתה פשוט לא טוב מספיק בשבילה, היא הייתה הכול בשבילך אך בשבילה אתה רק תקופה ולא יותר, רק עוד תו בשיר אהבה שלא נכתב מעולם.
