מחיר העיקרון----כתב אלי פרץ 26/06/2008
'שליטה', זוהי מילת המפתח, התזה שלפיה השתדלה לחיות, שליטה בסובבים אותה, שליטה בנעשה סביבה ושליטה אפילו במערכת. תחושה של מתיקות עברה בה, גם עכשיו, ביישבה על כסא הנאשמים, חשה שהיא שולטת במצב. עטופה בבגד השחור, בשתיקתה הרועמת מצליחה לשלוט במשטרה, בפרקליטות, בשופטים וכמובן ב 'צאן מרעיתה', הנשים שהצליחה לאלף שתבצענה כל שיגיון העולה על רוחה, להתעטף בשחורים מקצה אצבעות הרגליים ועד קצה הקרקפת, לפקוד על עצמן שתיקה וללכת אחריה כאילו היו צילה שלה.
סקרה במבטה את אולם בית המשפט, וחשה מנותקת מהסובב אותה, לא בה מדובר, היא לא התעללה בילדיה, בסך הכל חינכה אותם ברוח הדת היהודית הקדושה, חינכה אותם להיות גדולים בתורה ובמעשים טובים וכמובן, כדי לשמור אותם במסגרת, הייתה חייבת להשתמש בשבט, הרי כתוב 'חוסך שבטו, שונא בנו' ואין דרך אחרת בלקבל תוצאות מאשר לרדות ולשלוט בהם, כן, גם בתוך ביתה שמרה את השליטה לעצמה, אך, מאוד ציערה אותה העובדה שלא נחלה הצלחה אצל בנותיה שבגופן המתפתח מצליחות להדיח את אחיהן הגדולים מדרך הישר, אך, התנחמה שבניה לא הלכו לרעות בשדות זרים.
כנראה שהבחירה היא מלמעלה, אצבע אלוהים היא המכוונת למטרה החשובה ביותר, זיכוך נפשם של הבנים ושתחדור התורה אל כל רמ"ח אבריהם ושיהיו טהורים מכל מתח זר.
מבעד לשקיפות הבד העוטף את פניה, עקבה אחר הפרקליט המדבר בלהט מבלי להבין ולו מילה אחת ולמען האמת לא מצאה עניין, לא בנאמר ולא במתרחש סביבה, מחשבותיה הפליגו אל עברה, אל ילדותה, חשה קורת רוח שגם בתור ילדה הצליחה להשליט את רצונה על אחיה ואחיותיה ובמיוחד על הוריה, ברוח העקשנות, בהתפרצויות הבכי שלא פסקו עד שמולאו רצונותיה ולמרות שהצדק היה רחוק מלהיות אתה, אילצה את הסובבים אותה לבקש ממנה מחילה.
השינוי בדרך, להשגת מטרותיה, בא ממקום בלתי צפוי, פתאום חשה בשינויים שמתחוללים בגופה, 'שיערה צימח', נזכרה בצמד המילים שנתקלה בהם בשיעור תורה,עמדה מול המראה ובודקת ביסודיות את ניצני השיער ולפתע חשה שלצמד המילים יש משמעות יתרה, בחנה את פטמותיה שהזדקרו פתאום, וכשמוללה אותן לבדוק את קשיותן חשה כאב נעים עובר באזור חלציה, במבוכה מיהרה להתלבש ויצאה מהחדר, כשחלפה על פני בני משפחתה עברה בה הרגשה שכולם מבחינים בשינויים, השפילה מבט, ניגשה למטבח ומזגה לעצמה כוס מים ולגמה לגימה ארוכה, לחלחה מעט את ידיה והעבירה אותן על פניה הסמוקות, נזכרה שכל אותו היום עבר עליה בדאון, בשעות אחר הצהרים חשה חמימות באזור חלציה, לא הבינה את פשר הדבר, תחבה את ידה מתחת לשמלתה ולחרדתה גילתה את אצבעותיה רוויות בדם.
את התמיכה שהייתה זקוקה לה כל כך קיבלה דווקא מאחותה הגדולה וגם יריבתה הגדולה, אך באותו יום נהגה בה בהמון התחשבות וסבלנות, תחילה עזרה לה להתנכות ולאחר מכן ישבה והסבירה לה בהמון אורך רוח.
למחרת כבר התעשתה וחזרה לעצמה למרות שהשינוי השאיר עליה מעין הילה וחשה שגופה קיבל ממד חדש והתמלא חיוניות נעימה, בני הבית לפתע רחשו לה כבוד ואפילו אימה נהגה בה כשווה אל שווה.
השינוי הקיצוני ביחס אליה בא מאביה, פתאום שמר מרחק ממנה וכל אימת שהיה נתקל בה ביחידות היה נסוג במבוכה, באחד המקרים כשיצאה מהמקלחת עטופה במגבת ברגע שאביה יצא מחדרו, ובמקרה או שלא, נשמטה המגבת מגופה.
נראה שלעולם לא תשכח את הבעת פניו, עם הפה הפעור כשבהה בה וכשהצליח לסגור את פיו מלמל מילים לא ברורות ולבסוף, תוך כדי שהוא סב על עקביו, הורה לה לשים משהו על גופה,ובמקום למהר ולהתכסות, עמדה כשחיוך משועשע על שפתיה.
המקרה יצק בה תחושות נעימות של כוח, גילתה ששליטה בסובבים אותה לא חייבת לגרור אלימות מילולית ולא אלימות לשמה, ושהגוף שלה הוא כלי עם עוצמה.
מהלומת פטיש השופטים על השולחן החזירה אותה לאולם בית המשפט, קמה על רגליה בעקבות השוטרת המלווה אותה, ההמשך נדחה לעוד שבוע, שוב האריכו את מעצרה, כיסתה היטב את פניה, נוח היה לה להניח לשוטרת להוביל אותה ולעצמה להשאיר את הטיפול בצלמים ובכתבים, רווח לה כשסוף סוף הגיעה לתאה, לפינה השקטה ,אל השולחן והכסא בפינת התא ואל ספר תהילים שהיווה חלק מכובד מהבלוי ומצאה בו מקור נחמה.
מחשבותיה נדדו שוב אל בניה ועל היד הקשה שנהגה בהם ונזכרה בפסוק שקראה במדרש בראשית, שחיזק את הדרך שבחרה, ' צדיקים,תחילתם ייסורים וסופם שלווה ' . כן, חשבה, הדרך לאהבת השם יתברך, זרועת ייסורים, כמו שכתוב, 'כל מה שיעבור עליהם, שלא יפלו ולא יתרחקו מהשם יתברך, אף אם יעבור עליהם מה שיעבור'.
דפדפה בספר וכשמצאה את הפרק שמתאים לקריאה לפני השינה, החלה לקרוא, 'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי...' כשסיימה שכבה במיטת היחיד שעמדה בפינה הנגדית לשולחן וצופה לסורגים השחורים, עצמה את עיניה, אבל השינה הגואלת התמהמהה, כיסתה את פניה, אך נראה שהמחשבות המטרידות לא מרפות, מה המשמעות למה שעובר עליה?, חשבון נפש?, או אולי סיכום חיים?.
לאחר המקרה עם אביה ביציאה מהמקלחת, גילתה את הבנים בכיתתה ואפילו בכל השכבה, התאימה את בגדיה כך שיבליטו את אבריה המתעגלים, ונהנתה מהמבטים הנשלחים אליה כל אימת שעברה בקרבת קבוצת בנים שהפסיקו את השיחה הערה, ובתוך השקט שהושלך, היו גם אחד או שניים שאזרו אומץ וקראו לעברה אמירות מרומזות, החיוך שהיה עולה על פניה רק עודד אותם, ומרמזים עברו לקרוא לעברה הצעות ישירות ומחמאות על החזה שחציו חשוף ועל 'התחת העגלגל'.
באחד הפעמים כשחלפה על פניהם, שמה לב שאחד הנערים נטש את חבריו וצעד לצידה, אפשרה לו להובילה אל מאחורי בנין בית הספר ובין השיחים שיצרו מסתור מעיני זר, הוציא חפיסת סיגריות והציע לה אחת תוך שהוא נועץ אחת בשפתיו. תחושה של מחנק וגועל עברו בה מהסיגריה הראשונה, אך כשהמנהג הפך כמעט דרך קבע, למדה ליהנות מהסיגריה במיוחד שזה נעשה לצדו של נער יפהפה שמרעיף עליה מחמאות.
בעיניה נראה הנער יותר גבר, שכן, הוא היה בוגר ממנה לפחות בשנתיים, מאוד החמיא לה שתלמיד כיתה י"ב חיפש את קרבתה של תלמידת כיתה י', למרות שאפשרה לו ליזום את ההתקרבות ביניהם שמרה על אוירה שהמצב יישאר בשליטתה. שוב ושוב התחככה בו ולו רק כדי לשוב ולראות את מבטו המיוסר כשדחתה אותו.
היו אלו הנאות קטנות תוך שהיא בודקת את השפעת גופה,יותר מכל שעשע אותה הכתם שנשאר על מכנסיו והשיא, היה לשמוע את האנחה המתלווה, מצאו חן בעיניה הרינונים בכל רחבי בית הספר כשיצא לה שם של 'נותנת', לא שזה מחמיא, אבל, מצא חן בעיניה שזה הרושם שהתקבל, למרות שהדבר רחוק מלהיות נכון, כנראה שהבנים שהכירה שיקרו מחשש פגיעה באגו.
את הזימון הראשון לצבא לא ראתה אך שמעה מאחיותיה שאבא דאג להעלימו, כנראה חשש מהתמודדות עמה ,הוא התנגד שבנותיו תתגייסנה וזה מטעמים דתיים, לטענתו הבנות בצבא נחשפות לחיי פריצות, המשפחה לא שמרה על אורח חיים דתי במיוחד, הם היו מה שנקרא 'שומרי מסורת', ובכל זאת האב הקפיד שבנותיו תקבלנה פטור.
לא רצתה להיכנס אתו לעימותים, אך לא הייתה מוכנה לוותר על השירות הצבאי. פנתה מיוזמתה לשלטונות הצבא ודאגה שתגויס. בצבא מצאה מבחר גדול של גברים להשתעשע על חשבונם ועד מהרה חזרה לסורה, נכון, חברתה ושותפתה לחדר הזהירה אותה שהיא 'משחקת באש', אך נראה שהשאננות סימאה את עיניה.
בכוח שהפעיל עליה לא התנסתה מעולם, כאילו אלף ידיים ריתקו אותה לדשא וקרעו מעליה את הבגדים, למרות התנגדותה כל רבבת הידיים פיסקו ושרטו את רגליה ותוך כדי הכאב החד חשה מחנק בגרונה והלבה הרותחת זרמה מתוך חלל פיה וכיסתה את פניו ומפיצה ריח חמצמץ, לרווחתה כבמטה קסמים הרפו מגופה כל מיליון הידיים, שכבה על גבה, לא העזה לפקוח את עיניה.
התהפכה במיטתה מצד לצד, התאורה במסדרון יצרה מעין נצנוצי קרני אור של כוכבים שנשברו בזרם הדמעות שלא היה לה עליו שליטה, ניגשה לכיור שמנגד למיטה ושטפה את פניה, לא, לא נותרה בה טינה לגברים, ההפך, היא סגדה לכוח שזרע פרי בבטנה ותיעבה את גופה ואת גוף האישה בכלל.
בשקט ובצנעה הוציאה מבטנה את פרי הביאושים וכדי להשתחרר מצה"ל, חזרה לביתה ונישאה למחזר שלפנים כה מאסה בו בגלל הכיפה שעל ראשו, לאחר נישואיה החליפה את כל הגרדרובה לבגדים שיטשטשו את קימורי החזה ואת עגלגלות אחוריה, גופה שהיה מקור לגאווה הפך לפתע מקור לבושה, נכנסה לאובססיה ללדת כמה שיותר ילדים שהגוף הנשי ימלא אך ורק את ייעודו, ללדת וללדת ובעזרת שמו יתברך, שתלד יותר בנים מאשר בנות, שכה תיעבה.
שקשוק המפתחות בידיה של הסוהרת העיר אותה,לאחר שקראה 'קריאת שמע' במיטה, קמה והתרחצה וכהרגלה מדי בוקר קראה את ברכות השחר, התעלמה משאר האסירות וגם מהסוהרות, לא השלימה עם העובדה שאומרים עליה שהיא עבריינית, מתעללת,ואפילו מטורפת, היא ביצעה את הדבר הנכון שמוטל על כל אם לעשות, ללדת, לגדל ולחנך את ילדיה.
הצליחה לשכנע את בעלה להתרחק ממנה כל תקופת ההריון מחמת פגיעה בעובר וביוזמתה הצמידה את המיטות כבר בביוץ הראשון שלאחר הלידה, כך זה נמשך מלידה ללידה ולאורך כל תקופת ההתרחקות מבעלה, התפנתה לחינוך הילדים, הקריאה להם פסוקים מהתורה, לימדה אותם לדקלם ברכות,וכמובן המילים הראשונות שלמדו היו 'השם יתברך', היא לא התפשרה, כל חוסר הקשבה גרר תגובה חריפה, אם זה התבטא במבטים מזרי אימה או במכה על גב היד והחמירה ככל שנדרש, בשלב מסוים הייתה זקוקה לתמיכה וידעה שרק מרב תבוא כמו שנאמר 'עשה לך רב' והרב השכונתי נרתם בהתלהבות לעזור למשפחה מרובת ילדים והיד הקשה שבה נקטה בחינוך ילדיה קיבלה תמיכה של דין תורה.
עיקרון השליטה בסובב אותה עשה רושם שעבד כהלכה, בניה חושלו, גם פיזית וגם רוחנית, נחלה הצלחה לאורך כל הדרך ומאוד צר היה לה שדווקא בבן הזקונים כשלה, חשה שאצבע אלוקים היא המכוונת ואלוקים לא אוהב חלשים ורפי לב, הוא השם יתברך דאג להוציאו מקהל המשפחה בעלת העוצמה אל טיפול הנמרץ ומשם ימצא את מקומו.
