בָּאֵשׁ נִצְרָבְת

 בָּאֵשׁ נִצְרָבְת

וּמִילוֹתָיִיךְ הָיוּ לְהָבָה תְּכוּלָה

לְחֲלוֹת פְּנֵי עֶלְיוֹן

לְהֲגִּיד בַּבּוֹקֶר

לְחֲפֵּשׂ בִּשְׁבִילֵי הַכָּרְמֶל

 הָאִי נִרְאֶה

 בִּטְלַלֵי הַשָׁחַר הַנִיגָּר

בָּאוֹר

בָּעֵץ

בָּפְנָאי

בָּחֲצֵירוֹ שֶׁל שְׁכֵנֶיךְ הַסָנְדְלָר

בְּאִיבֵּי הַנָחַל

בְּאִיוְושַׁת הָרוּחַ

בַּגָלִים.

(מחווה למשוררת זלדה, חרדית בת הימים ההם ששכחה לשאול והביאה עימה את קסם המילים)