solar_corona.jpg
עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שיצאתי למסע, אותו מסע בלתי נשכח שנגמר בשברון לב, בסופו אבדתי את עצמי, אך משום מה אותו מסע חיזק אותי ופתח אותי להרבה יותר ממה שאני, אילו עכשיו הייתי במסע חדש, משום מה הוא התחיל בפחד שמה המסע החדש לא יהיה טוב כמו הקודם, אך את זה אתם תשפטו.
כל אדם באשר הוא אדם בוחר לעשות את צעדיו על פי מה שיש לו ומה שהוא צריך כדי להיות מושלם, לכן הוא יוצא לחפש את אשר חסר לו ולכן הוא יוצא למסע במטרה לקבל את מה שאין לו, אך הוא מוקף בסביבה שמשנה את כיוון מסעו מידי יום, משנה את גורל עתידו, את מסעו שלו.
אותו אדם פותח במסע בעל תלאות ומטלות שאינן ידועות לו מראש, הוא מביט אל העתיד אבל חיי את ההווה היום יומי שלו עצמו, מנסה להבין את דרכו של עולם, על ידי כך שהוא הולך בדרכו שלו, בדרך הוא פגוש באנשים שלא הכיר מעולם או אנשים שהכיר ממזמן ממסעות אחרים אשר אותם נטל לאורך חייו.
מאחר ואנו חיים בעולם גדול אך אם מספיק אנשים שמכסים את כולו, לכן מסענו תמיד יתנגש במסעו של אחר אשר מצטרף אלינו בסופו של דבר למסע, עד אשר יגיע השלב שהדרכים יצטרכו להפריד אחד את השני, הם ילוו אתנו לאורך כל המסע כמו המשפחה שלנו, אם לא המשפחה שלנו עצמה, נבכה איתם נשמח איתם, נתאבל איתם על מסעות שעזבו בחייהם אך באותו זמן נחגוג איתם התחלה של מסע חדש.
לא ממזמן יצאתי למסע משלי, מסע לו אני קורה הבריחה שלי מעצמי בכדי לחפש חופש לנפש, זו תקופה דיי ארוכה שלא כתבתי הרגשתי כאילו שאני מאבד את זה כבר פחדתי חששתי דאגתי לא הייתי אני, הרגשתי ריקנות כל כך גדולה ולא מצאתי את הדרך למלות אותה, אז עשיתי מה שעשיתי לאורך כל חיי ברחתי, ברחתי כדי לגלות את עצמי מחדש,אני לא מתגאה בבחירות אותן בחרתי במסעותיי אך אם לא הייתי בוחר אותם לא הייתי אני, בדרך אבדתי חלק מחברי למסע האחרון, אך אם הזמן למדתי להכיר את חברי למסע החדש, המסע אל האני החדש.
יצאתי למסע למצוא את האני החדש, התנתקתי מכולם מכל הקרובים והרחוקים לי והלכתי לי למקום חדש שם אף אחד לא ראה את פני ולא הכיר את שמי, הרגשתי סוף כל סוף שמשהו חדש באופק, אולי זה אני? אספתי איתי בדרך אנשים שיצאו למסע משלהם והתנגשו במסע שלי אל האני החדש, בהתחלה הרגשתי אושר שעטף את כולי למדתי להכיר דברים חדשים בי, כל מה שאבד לי אם הזמן נראה כי מחלים, הרגשתי את הדם זורם בעורקי זועק עד עומקי נשמתי הינה אני, אני חיי מחדש מצאתי סוף כל סוף את האני החדש!
אך אם הזמן התחלתי להרגיש ברע חשתי אבוד לא מצאתי את עצמי שוב, לא ידעתי לאן לפנות איכן להיות ואיפה אני בכלל, התגעגעתי לכל אותם שהשארתי מאחור, התגעגעתי לאותו אני שהשארתי מאחור.
לכן יצאתי במסע חדש, מסע חזרה אל הבית שם השארתי את עצמי, התחלתי לאסוף את השברים שהשארתי מאחור, חלקם היו רקובים קודרים ועצובים, אך חלקם היו מאושרים ענוגים ומושלמים, חזרתי לאותו מקום בוא כל אותן מסעות התחילו, נקודת המוצא של כל מסע לה אנו קוראים בית, אבדתי את חברי למסע הקודם אל האני החדש, אבדתי אותם ואולי לא אראה אותם עוד לעולם אך משום מה הם תמיד יהיו איתי, כמו אותן צלקות מהמסעות אותן עברתי שירדפו אותי לאורך כל חיי, רק שאילו הן צלקות שונות אילו הן צלקות שנמצאות בנשמתי ובתוך ליבי וילוו אותי גם לעולם הבא.
כאשר הגעתי לסוף מסעי בלי ידיעה מה מצפה לי במסע הבא נזכרתי באותו אחד שהזכיר לי "שתמיד יש את המחר כאשר שוכחים את האתמול, אך אל דאגה האתמול לא שכח אותך", אותו אדם עזר לי להרים את עצמי פעם אחר פעם, הוא ליווה אותי לאורך כל מסעי, אותו אדם הוא אני.
האומנם אם תשאלו אותי מה לקחתי מאותו מסע שלקחתי, אז אני יענה לכם בפשטות לקחתי אותי, איך שאני חדש או ישן, כי פשוט אני יודע שאין דבר יותר מושלם מלהיות אתה בטוב או ברע, כי בסופו של דבר, לא משנה איזה מסע תתחיל ומה תחפש בוא, תמיד תדע שזה מתחיל איתך, אין לך מה לחפש לשנות בעצמך כי הריי אתה כבר יודע, אם הזמן אתה תמיד תישאר אתה אומנם תשתנה מבחוץ ותתחזק מבפנים אך בסופו של דבר אתה תהיה אתה ולא אחר וככל שתמשיך להיות אתה לא יהיה מושלם יותר ממך!
לפני כמה שנים חלמתי חלום אשר רודף אותי עד עכשיו חלום אותו לא אפרש לעולם, חלמתי על כך שאני יוצא למסע משלי רק אני עם עצמי, לאורך המסע אני רואה שדה חיטה אשר מחולק לשני דרכים ובסופו בית, משום מה הרגשתי שאני פשוט חייב להגיע לאותו בית הוא פשוט זועק לי לבוא לקרתו, אני מתחיל לרוץ לעברו ואני מועד לתוך שדה קוצים, אז קמתי ניקיתי את עצמי מין הקוצים וחזרתי לאותה נקודה והחלטתי ללכת בדרך השנייה, אז התחלתי לרוץ לעבר הבית בדרך השנייה והרגשתי ממש מאושר עד כדי כך שאבדתי את עצמי לאורך הדרך, אז שוב קמתי התאוששתי וחזרתי לנקודת ההתחלה והגעתי למסכנה אחת שעלי לקחת את הדרך שתעבור בשתי הדרכים, דרך שתפיל אותי אך גם תגרום לי אושר ותרים אותי כל פעם מחדש.
אז אל תשאלו אותי אם אני הגעתי לאותו בית, אלא תשאלו את עצמכם האם אתם הגעתם לאותו בית?
