קאפה לאטה בפריז

בקפה קטן בפרברי פריז נערה צעירה עם חיוך מאולץ מגישה לי קפה עם קרואסון. אני לא דובר צרפתית ולא מעניין אותה כלל, סתם עוד לקוח שאולי ישאיר טיפ,  ובינתיים צריכה היא לגרור רגלים מהמטבח לשולחנות. ישבתי ליד שולחן אדום ועגול, מהרהר ומסתכל בישבנה המתנועע של המלצרית, בלי כוונות ובלי תקוות,

משתאה לתנועותיה העצלות חתוליות משהו, אך בעיקר אדישות.

כוס "קפה – לאטה" וקרואסון בקפה קטן בפריז, עיר של תשעה מליון תושבים שאינה נראית ממהרת לשום מקום.

מתבונן הייתי ביושבי בית הקפה, מנסה לטוות את חייהם.

 הנה שני שולחנות ממני, זוג צעירים בלונדינים עם אישה מבוגרת יותר, ונערה שחורת שער מרוחקת קמעה ובזרועותיה תינוק בלונדיני. אין לי ספק, זוג צעיר עם אמה של הכלה, ושחורת השער היא ה"אופר", האימא שתלטנית (כמו הכלה כנראה), הזמינה את הזוג לחופשה בפריז (מי יכול לסרב), וכדי שיוכלו לצפות בנחת במוזיאונים או בנוף הנשקף ממרומי מגדל אייפל, הביאו את האומנת כדי שהתינוק לא יציק יותר מידי. רק הבעל מידי פעם נרכן אל התינוק  במצמוצי חיבה. חשבתי לעצמי, מעניין האם, האם מיניקה את התינוק? - לא, לא נראה לי, זה יפגע בגזרה.

לידם ישבו זוג גברים שחומי עור ( כושים כפי שאנו נוהגים לומר)  זה מול זה, דיברו בהברות רכות ובקול שקט כמו לוחשים דברי אהבה, בטח שני נאהבים הומואים שזה עתה "יצאו מהארון" ונהנים להפגין את השחרור והחופש בפומבי. הנה ניגשו אליהן שתי נשים צעירות, הצמידו נשיקה קולנית והתיישבו ליד השולחן. האם הן אהובותיהם ואינן יודעות עליהם?  או אולי הן זוג לסביות שמצאו סידור "מהוגן" עם זוג הנאהבים?

בצד שני, רחוק יחסית מהכביש, ישב זוג קשיש אחד ליד השניה, אוחזים ידים, מביטים זה בזו, מידי פעם מרפרפים נשיקה ביישנית. משוחחים בקולות שקטים ומהוססים עם הפסקות רבות. כנראה זה עתה נישאו , אחרי שהיא התאלמנה והוא גרוש היה כמה שנים. ידיד המשפחה, שבא לנחם ונשאר לגור. יכולתי להרגיש את אהבתם הסתווית, משהו נצבט לי בלב.

באמצע בית הקפה ארבע נערות צעירות בלבוש מינימלי ובקול מקסימאלי, מלהגות ומצחקקות. בטח ברחו משעור בבית הספר, שעור בהיסטוריה, עם המורה הזקן פרנסואה. הצצתי בזהירות אל מחשופיהן ורגליהן המפתות והקפה התקרר.

בשולחן לידי  אישה  בחליפה מחויטת  מנקרת כציפור בעוגה, מנותקת שקועה בתוך עצמה,מדי פעם מעיפה מבט הזוי ללא כוון,חשבתי כנראה שהיא מזכירה בכירה של מנהל עוגבני, שיצאה להפסקת צהוריים, ילדיה כבר בגרו, גרושה כבר כמה שנים, חיה את חייה בנחת וסתמיות, מעבירה כל יום כמו דף ברומן מלנכולי.

 הרימה את עיניה אל עיני בסקרנות מופתעת.

איזה עינים כחולות ויפות.

איזה מבט

אך פריז, פריז.

קמתי והלכתי מאושר.

גלעד שביט

אוקטובר 2005