תרגום סונטה של פאבלו נארודה ושיר שכתבתי בהשראתה

Sonnet XVII

by Pablo Neruda

I do not love you as if you were salt-rose, or topaz,
or the arrow of carnations the fire shoots off.
I love you as certain dark things are to be loved,
in secret, between the shadow and the soul.

I love you as the plant that never blooms
but carries in itself the light of hidden flowers;
thanks to your love a certain solid fragrance,
risen from the earth, lives darkly in my body.

I love you without knowing how, or when, or from where.
I love you straightforwardly, without complexities or pride;
so I love you because I know no other way

than this: where I does not exist, nor you,
so close that your hand on my chest is my hand,
so close that your eyes close as I fall asleep.

לא אהבתיך כמו היית אבן מלח, או טופז,

או חץ רושף אש כפרחי הציפורן.

אהבתי לך כאהבה לדברים עוטי אופל,

נסתרים בין הצל והנפש.

אהבתיך כפרח ממאן לפרוח

אך נושא בחובו אור נחבא של פרחים;

תודות לאהבתך ניחוח בושם מסוים וידוע,

עולה מאדמה וחי חושך גופי.

אהבתיך ולא אדע איך או מתי או מאין.

אהבתי לך גלויה ללא גאווה מסובכת;

אהבתיך ולא אדע דרך אחרת

אלא זו; שאיני קיים ולא את

כה קרובה לחיקי מחזיק בידיי את ידיך,