שתי אהבות חכמות בתוך אישה פשוטה אחת

בחיי, שתי אהבות חכמות שכאלו. הדמיון ביניהן לא ממש הפתיע אותי, התכלית המתגבשת בי למימוש, כן.  כל אהבה שכזו מתחלקת לשניים: החלק שלדעתי חסר בה, והחלק המלא והייחודי שבה.

שתי האהבות החכמות שלי התחילו במילים. בהמון המון מילים מכל מיני סוגים. סוג של אהבה שסייע ומסייע לי לחפש תשובות, כשהזמן הוא מרכיב חשוב בשתיהן גם יחד.

אני רוצה בשתיהן. יחד עם זאת, אני לא שלמה עם הרצון המוזר הזה שמתפתח בי. תופעה כזו בחייו של גבר הייתה נתפסת אולי כטבעית ולגיטימית, אבל כשאישה מייחלת לרצון שכזה? לא הייתי אומרת שזו תופעה מקובלת.

ישנו את ה'אקס המיתולוגי' שהוא טיפוס די דומה לי באופי. יש לו כשרון מדהים לצוץ ולחזר אחרי כמו שרק תמיד חלמתי. אלא שזה תמיד קורה דווקא בתקופות שבהם אני מחליטה לשנות דברים. הקסם, שכל כך ייחד את המערכת היחסים המטורפת שלנו לא מרפה - ולהגיון איתו, קשה לקבל החלטות של סוף.

מצד שני, ישנו את החבר החכם. איש סוד חלקי שכזה. היחיד שיודע על המיתולוגי שלי, ושבעזרתו הצלחתי ואני מצליחה להתקדם הלאה. ישנם ימים, בהם הוא קורא אותי כמו ספר פתוח וישנם ימים בהם אותו הספר, שוכב לו על מדף גבוה ממתין לו בכמיהה רבה, שיקרא אותי. שיקרא אותי קצת אחרת, ויצור בי  את הפרק הבא.

שתי אהבות חכמות יש בחיי. את שתיהן אני אוהבת, אבל רק באחת אני גם מאוהבת. האחת משלימה את רעותה, כשבאותה הנשימה האחת מעיבה על חברתה.

אם יכולתי לעשות מיקס משתי האהבות הללו בחיי, ומשתיהן ליצור  אהבה אחת ענקית אמיתית וטהורה, זה בדיוק מה שהייתי עושה.