עכשיו הוא עוזב למקום יפה יותר, רחוק.

כל המילים שלא אמר, רומזות לי שאשתוק.

והזמן שלא ישוב, מחוגים רצים על פני שעון.

וזיכרונות שלא אזכיר, בזה הרגע האחרון.

לטוס רחוק, ואז לשכוח

הכל, כמעט.

לחבק קרוב, ואז לזכור

אותנו, מעט.

לדבר אלייך

להסתכל מהצד.

לרוץ מהר

ולגלות-

שכמו תמיד אני לבד.

וכל דבר מזכיר אותך, גם מנגינה מתוך השקט.

ולחש של עצים זזים, ושירה בעט נכתבת.

וכל אות,

וכל מילה,

וכל המשפטים.

וכמיהה בשיר נסתרת,

ללילות יותר יפים.

וגם הזמן שלא ישוב,

והמחוגים שנעצרים.

וזיכרונות שרק אכתוב,

ברגעייך האחרונים.