כוס תה

"מרגלית, להכין לך כוס תה ?" מרינה מתעכבת לידה בדרכה למטבח.

"נחמד מצידך, עם קוביית סוכר בבקשה"

כל דבר ושכרו בצידו, נוהגת היא להשכים בבוקר ולאחר ברכת 'מודה אני', קמה לחדר האמבטיה להתפנות, להתרחץ, לצחצח שיניים, ליטול ידיים ורק כשיוצאת מחדר האמבטיה מברכת 'על נטילת ידיים' ואת הברכה 'נשמה זו שנתת בי' , ניגשת למטבח,מוזגת לעצמה כוס מים פושרים, עם עלות השחר צריכה היא לדשן את גופה בארבעה כדורים, אחד ,מונע שחיקת הפרקים, השני מאזן את לחץ הדם, השלישי דואג שהדם יהיה מספיק דליל ולבקר בכל איבר בגופה הדואב, לא זכרה מה תפקידו של הרביעי, אולי ויטמין כלשהו שמחזק את רוחה.

"את עושה לי את היום,מרגלית, עם החיוך הזה על הפנים"  אומרת מרינה תוך שהיא מניחה לפניה כוס תה על צלוחית וקוביית סוכר, "איזה חלומות יפים יש לך, אולי תספרי לנו".

  "אני חולמת על הבנות הנפלאות שיש לי , על הנכדים והנכדות שיש לי ועל הנינים והנינות, את יודעת שהנין שלי, אתמול ,התגייס לצבא? , שאלוהים ישמור אותו"

"אמן, אמן, ושישמור גם את כל חיילי צה"ל " נשמעו קולות של קשישים נוספים שהצטרפו לשולחנה .

מושיטה את ידה לכוס התה תוך שמניחה את קוביית הסוכר על לשונה, מברכת 'שהכול נהיה בדברו' ולוגמת, ובעת מעשה נוחת לו זבוב מצוי על חוטמה, זבוב מציק, מנידה ראשה ימינה ושמאלה בתנועות מהירות לגרשו ושלא יהין להציק לה בעת שתיית התה, אך ללא הועיל, הוא בשלו , להיות שותפה לתה הטעים וכדי לאפשר לעצמה לטפל כיאות בזבוב הטורדני, מניחה את כוס התה על השולחן ובחמת זעם מניפה את ידה אל הזבוב ובתנועה לא רצונית נקמצת ידה ובמבוכה רבה מגלה שהזבוב נלכד בידה. ניסיונותיו לנוס דגדגו את ידה הקמוצה ,אבל היא לא אחת שתוותר לטרדן נבזה כמוהו ובמצב מביך זה כשהרעיון למעוך אותו היה ממנה והלאה ,אבל, מאידך, לשבת כשזבוב מחולל לו מחול שדים בתוך ידה הקמוצה, גם זה פתרון שלא הניח את דעתה, החליטה להתגנב החוצה ולשחרר את הזבוב אל מחוץ למועדון וכך עשתה.

"מרגלית, איפה היית" נשאלת, תוך שהיא מתיישבת

"זרקתי החוצה זבוב שהטריד אותי"

"אבל הזבוב הספיק לחזור"

מביטה בזבוב שחג מסביב לכוס התה , מחייכת לאיטה תוך שהיא משיבה:

"לא,זה לא הזבוב שהציק לי" שולחת מבט בוחן בחרק "זו בת זוגו"

מפטירה ומתיישבת תוך שהיא מסיימת את כוס התה בהנאה.