בס"ד                                                                        12.9.2008

  גבר  ואישה/ דויד סמוכה

אני את דברי.

אמרתי,

במתינות בנחישות,

בשלווה ,

מולי סערה ,

אש וגופרית,

נפתחו חרצובות,

לשונה,

בליל מלים,

כתגרנית בשוק קיללה,

בלי תרוץ,

וסיבה

בפה מפיק ,"מרגליות".

של  משטמה,

רעות רוח,

שנאה .

מעי מתהפכים,

סערה בלבי,

תחושת אין אונים,

נעלבתי ,

עד מעמקי נשמתי.

אזל הדם,

מגופי.

סלחתי, רחמתי.

אולי לא התכוונה,

לא אתפוס אותה,