משאלת הדם

משאלת הדם

בחדר החשוך, כשאני לידך.

והרוח בחוץ משירה עלים, מייבבת.

וגשמים ניתכים, מכים על חטא הבריאה.

אבל לידך, כמו לא היה

לא גשם, לא רוח,לא  זריחה או שקיעה.

מביט בך, מקשיב לך ללחישת הנשימה,

והרדיו ברקע, משמיע שיריו.

מביט בך, ואת כה רכה כה תמימה.

כמלאך של שלווה, שליח שמים.

לא רוצה להעיר את שנתך רק לשכב,

לידך, חום גופך בגופי, משאלת הדם.

לשכב ולהקשיב לסערת הגשמים

ולחשוב,

"אלהים, כמה טוב, אלהים, על ידך, לצידך"

אוחז ידך ברכות, וכמו ילד נרדם.