איחולים ותקווה/דויד סמוכה

בס"ד                                                                                            16.9.2008

ליאתי

 יש בכתיבתך,

כאב,

גם אם לא

 תודי.

על הזמן,

 שאזל,

ומלוא הפוטנציאל לא,

נוצל.

כתיבתך ,

נוטפת נוזל עסיסי,

נוזל משכר,(משקר)

כיין נתזים.

 מרבה את,

 לכתוב,

על עבר שלא,

 ישוב.

נוכחה מביטה

 לעתיד,

כי זה מה שלך,

חשוב.

גם אם לפעמים,

את,

לובשת מסכה.

מבעד למילים את ,

מאוד .

שקופה.

את רוצה לגדל ,

את ילדייך,

ולדעת שזו את.

כי את חותמך ,

האישי,

בהם הטבעת.

מי ייתן,

וחלומותיך,

עור וגידים יקרמו,

וכל תקוותיך,

הורודים,