פסח

כבר כמה שבועות מסתובבת נעמי עם מועקה גדולה בחזה. מועקה שמופיעה אצלה מדי שנה בימים שלפני יום ההולדת של אבא שלה. ואלו לפעמים עלולים להיות ימים רבים, עד שתדע אם מועד יום ההולדת יהיה בשבוע שלפני הפסח או בזה שאחריו, ערפול שיוכרע בהודעת צו שמונה לכל בני המשפחה. וכל זה רק מפני שבמקום בו נולד אביה לא היה לוח שנה בכל בית, וימי ההולדת היו אז נדבקים לחגים ולמועדים אחרים. רק ליחידי סגולה התמזל המזל להיוולד ממש בערב חג או בצאתו, ועל שאר פשוטי העם נגזר לחשב חישובים ולספור ימים, שהיו למחלוקת ולמשא ומתן בכל פעם שהתקבצו הדודות. אחת היתה אומרת שלפניה מופיעה תמונה ברורה של הסבתא, אימו של האב, זוחלת על רצפת המטבח, ובעודה דולה פרורי חמץ אחרונים החלו הצירים לרדות בה, ולעומתה הדודה האחרת היתה נזכרת בסבתא מחזירה אל ארונות המטבח את סירי החמץ שהוטמנו בעלית הגג במשך החג בדיוק באותו היום בו כרעה ללדת.  המחלוקת נותרה בעינה, מכיוון שכאשר החלו הצירים, הסתגרו הסבתא והדודות במטבח, והשתיים החלו מילדות את הסבתא עד שזו נותרה מוטלת על רצפת החדר ללא רוח חיים. על כן עדותו של האב, למעשה הרך הנולד,  היא שקבעה בסופו של דבר את תאריך יום הולדתו. אך האב ניחן בחולשה מיוחדת לכל הקשור בחישובי מספרים ובהבנה מוגבלת ביותר של לוח הירח או השמש, והיה משנה באקראי את מועד החגיגות. כך הפכו ימי יום ההולדת לימי המתנה ממושכים ומורטי עצבים, שרק על ספת הפסיכולוג הצליחה נעמי להרגיעם לכמה שעות ולהמשיך בשגרת היום.